רש"י על שופטים ב

ויעל מלאך ה'. שנינו ב'סדר עולם' (פרק יט): זה היה פנחס:

אל הבוכים. שם המקום:

אעלה אתכם. כך היה דעתי מתחילה להעלותכם ממצרים, וכן עשיתי על מנת להוריש את אויבי:

וגם אמרתי. עתה אמרתי באפי:

לצדים. למצדדים בצדכם בגדודים וגייסות לשלול ולבוז:

וישלח יהושע וגו'. זה המעשה היה מוקדם, אלא לפי שבא לומר (פסוק יא): ויעשו הרע, התחיל לומר כן: יהושע. כשמת וקבלו לפניו לעבוד ה', שלחם איש לנחלתו, והם עבדו את ה' כל ימיו וכל ימי הזקנים, ואחר כך: ויעשו בני ישראל הרע:

אשר האריכו ימים וגו'. ימים האריכו, שנים לא האריכו, לפי שנתעצלו בהספדו, הוא שנאמר (פסוק ט): הר געש, שרעש עליהם ההר להורגן:

בתמנת חרס. על שם שהעמידו תמונת חרס על קברו, כלומר חבל על אדם שהעמיד החמה ומוטל בקבר:

בכל אשר יצאו יד ה' היתה בם לרעה. על אבימלך ומחלון וכליון נאמר ב'סדר עולם' (פרק יב):

ויקם ה' שפטים. תמיד מדור אל דור, כמו שהוא מונה והולך בספר הזה, שופט אחר שופט:

וכי הקים. לשון הווה, וכאשר היה מקים להם שופטים, והיה ה' עם השופט וגו':

כי ינחם. שהיה מתנחם להם על הרעה, כן תרגם יונתן:

מנאקתם. מפני נאקתם, העולה לפניו מפני אויביהם:

לא הפילו. לא הניחו דבר להיות נוכחים על כל הבא עליהם:

השומרים הם. ה"א חטף פתח הוא נקוד, לפי שהוא לשון שאלה ונסיון: