רש"י על יהושע ו

סגרת ומסגרת. כתרגומו: אחידא בדשין דפרזלא, ומתקפא בעברין דנחש:

היובלים. אילים:

במשוך. בתקיעה אחרונה, בהאריך התוקע את הקול:

תחתיה. במקומה:

והחלוץ. בני ראובן ובני גד היו עוברים לפניהם, לפי שהיו בני גד גבורים ומכים בזרוע חזקה, כמו שנאמר (דברים לג כ): וטרף זרוע אף קדקד:

והמאסף. שבט דן הנוסע אחרון, והוא מאסף את כל המתעכבים האחרונים:

ביום השביעי. שבת היה:

והיתה העיר חרם. הקדש, כי היום שבת קדש, וראוי להיות קדש שלל הנשלל בו:

ועכרתם. לשון מים עכורים:

ויבואו הנערים המרגלים. כאן היו צריכים זירוז, ונעשו כנערים זריזים, ובלילה הראשון היו כמלאכים, ששמרו עצמן מן העבירה עם רחב הזונה, לכך נקראו שם מלאכים, ולכך נקראו אנשים, מלאכים, נערים:

בבכורו ייסדנה ובצעירו. בתחלת יסוד שיבנה בה, ימות בנו הבכור, ויקברנו וילך עד שימות הצעיר בגמר המלאכה, היא הצבת הדלתות: