רש"י על יהושע כב

וגם כי שלחם יהושע. לחצי שבט המנשה, כאשר שלח את בני ראובן וגד:

עם אחיכם. בני ראובן ובני גד ויש פותרין: עם אחיכם, שנשארו לשמור את הערים עם הנשים והטף, ולא עברו את הירדן עם החלוצים, גם הם נטלו חלק בבזה:

לעלות עליהם לצבא. לפי שנאסרו הבמות משנקבע המשכן בשילה:

אם טמאה ארץ אחזתכם. שלא בחר הקדוש ברוך הוא להשרות בה שכינתו:

ואותנו אל תמרודו. כמו, ובנו אל תמרודו:

אל אלהים ה'. אל כל האלהים הוא ה' היודע כי לא במרד וגו', וכשכפל לומר שתי פעמים אלהים, בעולם הזה ובעולם הבא:

אל תושיענו. כלפי שכינה אמרו:

הוא יבקש. יפרע ממנו:

מדאגה מדבר. מחמת דאגת יראת דבר חרפה עשינו, כמה שמפרש פן יאמרו בניכם מחר לחרף את בנינו, כשילכו להקריב במשכן שילה, שמא יאמרו מה לכם ולה', והלא גבול נתן בינינו וביניכם את הירדן, זו דאגנו ועשינו כל 'דאגה' שבמקרא לשון יראה הוא, כמו (ירמיהו לח יט): אני דואג את היהודים, דצדקיהו:

כי עד הוא. שלא סילקנו עצמנו מתורת מזבח:

ויברכו אלהים. ואודיאו קדם ה' בני ישראל:

ויקראו בני ראובן ובני גד למזבח כי עד הוא. הרי זה מן המקראות הקצרים, וצריך להוסיף בו תיבה אחת, ויקראו בני ראובן ובני גד למזבח 'עד':