רש"י על יהושע יט

ויצא הגורל השני. שני לבנימין, שגורל בנימין היה ראשון לשבעה השבטים שאמר יהושע לשלוחיו והתחלקו אותה לשבעה חלקים, שכבר נטלו יהודה ויוסף, כמו שנאמר שם (לעיל יח ה): יהודה יעמוד על גבולו מנגב וגו', מכאן ואילך מונה והולך שבעה גורלות:

רב מהם. מן הראוי להם:

כסלות תבור. אומר אני שהוא לשון כסלים, פלנק"ש בלע"ז, לא בגובהו ולא בשיפולו אלא בשיפועו וסמוך לאמצעו קרוב לצד אחורים ומלצד פניו, כדרך שהכסלים עומדות בבהמה, ובמקום שהוא אומר (להלן פסוק לד): אזנות תבור, סמוך לראשו הוא במקום האזנים:

קדמה מזרחה גתה חפר. ממזרח לגת החפר, שם עירו של יונה בן אמיתי (מלכים ב יד כה):

עתה קצין. שם העיר עתה קצין:

המתואר הנעה. המוסב על נעה, כלומר משם תאר הגבול לנעה, וכן תרגם יונתן: ונפיק לרמון ומתמן מסתחר לנעה:

מבצר צר. קרוין כריכן קרוי תוקפא:

צר. לשון צור:

מחבל אכזיבה. מעדב אכזיבה, מגורל כזיב:

וערי מבצר. היו לנפתלי הצדים צר:

צרעה ואשתאול. משל יהודה היה (לעיל טו לג), ונפל גורל בני דן סמוך להם:

ויצא גבול בני דן מהם. כאן נטלו קצת, ועוד נפל להם גורל במקום אחר רחוק מגבולם, ושאר שבטים מפסיקין בינתים:

וילחמו עם לשם. לאחר זמן בימי עתניאל בן קנז, ובימי פסל מיכה, כמה שנאמר בספר שופטים (יח ב):

לשם. היא ליש האמורה בספר שופטים (יח יד):

אשר נחלו. הנחילו: