רש"י על יואל א

אל יואל בן פתואל. בן שמואל הנביא שפיתה לאל בתפילתו, יש אומרים שנבואה זו נאמרה באותן שבע שנים שאמר אלישע (מלכי' ב ח) כי קרא ה' לרעב וגו' ובימי יהורם בן אחאב היו ובהלכות גדולו' נמצא יואל ונחום וחבקוק היו בימי מנשה:

ההיתה זאת. האמורה למטה:

יתר הגזם וגו'. גזם ארבה ילק חסיל מיני גובאי הם ונתנבא עליהם שיבאו ובאו באותן הימים וכלו כל פרי העץ וירק השדה:

עסיס. יין הטוב:

גוי עלה על ארצי. הגובאי הזה כינהו כצבא גוי:

ומתלעות. הן השינים הגסין שלועס בהן:

לקצפה. למפח נפש:

חשף חשפה והשליך. קלוף קליפות העץ והשליכו עד הלבינו זמורות הגפן:

אלי. קינה מתרגמינן אליא:

הכרת. כמו נכרת ה"א הנקודה בחטף קמץ עומדת במקום נו"ן כמו וחית השדה השלמ' לך (איו' ה):

הובישו. הכלמו:

אכרים. מנהיגי המחרישה:

על חטה ועל שעורה. מוסב על אכרים, ועל הכורמי' אמר:

הגפן הובישה והתאנה אומללה. נכרתה פסק פריה:

הוביש. כמו יבש:

קדשו צום. הזמינו צום:

עצרה. אסיפה:

אהה. לשון גניחת יללה:

וכשוד. וכביזת שודדים:

יבוא. מאת המקום:

נגד עינינו. אנו רואים:

עבשו. העלו חלודה ועיפוש בלע"ז מוי"ישיר:

פרודות. תרגם יונתן גרבי חמרא:

מגרפותיהם. תרגום יונתן מגופתהון מגופת כיסוי החביות:

נשמו אוצרות. של יין ושל שמן:

ממגורות. מגורות של חטין:

נבוכו. נתערבלו ונסגרו ותעו ביערים ובמדברות:

נאשמו. נתקלקלו באשמתן:

נאות מדבר. לשון נוה:

תערוג. תצעק כאשר פתר דונש ערג לאילים נהם לשחלים וגעה לעגלים וצהל לסוסים ציפצוף לעופות ונבח לכלבים: