רש"י על איוב ז

הלא צבא וגו'. זה הדבר אשר אמרתי לכם הואילו פנו בי כי איך אחריש מלזעוק על הוותי הלא ידעתם כי יש צבא וזמן לאנוש כמה יחיה:

וכימיו שכיר. שנשכר לשנה ויודע שיכלו ימי שכירתו כן זה יודע שיכלו שנים הקצובות לו, ואני אותו צבא הניתן לי:

כעבד ישאף צל. כעבד שהוא יגע כל היום וישאף ויתאוה מתי יהיה צל הערב וכשכיר אשר יקוה פעלו לערב לפי שהיה לו כל היום לעמל ויתאוה לביאת השמש:

כן הנחלתי לי. משמים ירחי שוא ויסורין אותו צבא הניתן לאנוש אלי ארץ:

ולילות עמל מנו לי. (מן השמים):

אם שכבתי. בלילה צפיתי ואמרתי וגו':

ומדד ערב. מתי יאיר ויבא עת קימה ועת מידוד הנשף לשון ותדד שנתי (בראשית ל״א:מ׳) והמ"ם הוא עיקר נופל כמו מאמר, משמר:

ושבעתי נדודים. ואשבע נדודים על מטתי ביום עד נשף לפי שלא הייתי יכול לישן מפני יסורים עד נשף של יום לפי שלבש בשרי רימה:

וגוש עפר. גושת עפר והיא העלתה חלודה שדרך גוש עפר ללחלח ולהעלות חלודה:

רגע. נקמט כמו רוגע הים (ישעיה י) פ"א עורי רגע ל' נוח גל אחר (ס"א אצל) גל כקמטים הללו:

ימי קלו. ימי טובתי מיהרו ללכת:

מני ארג. מני אריג' הנעשי' מהרה וכן אמר חזקיה (שם לח) קפדתי כאורג חיי:

באפס תקוה. איני מקוה עוד לטובה:

לא תשוב עיני. לאחר מיתה וכאן כפר איוב בתחיית המתים:

לא תשורני. לא יראני עוד עוד עין שתחפוץ לראותי אחר שאמות:

עיניך בי ואינני. להקב"ה מדבר למה הוצרכת לפצעני ולדכאני בייסורים בראייה א' שתשים עיניך עלי ואינני בעולם:

גם אני לא אחשך פי. הואיל ואינך חדל ממני גם אני לא אמנע דיבור מלצעוק על מדותיך:

הים אני. ששמת עלי חול למשמר:

אם תנין. דג גדול שחבשתו בנבכי ים כי תשים עלי משמר השטן הזה לשומרני שלא תצא נפשי:

ישא בשיחי משכבי. משכב הלילה יסבול בצרתי מעט ואוכל למנוע שיחי:

מות מעצמותי. מות אני בוחר יותר מאיברים הללו שבי:

מאסתי. בחיי, כי סוף סוף לא לעולם אחיה:

חדל ממני. מלהרע לי כי הבל ומעט ימי:

כי תגדלנו. לשית אליו לבך לפקוד מעשיו בכל בקר ולבחון לכל רגע:

כמה. עת ארוך אשר לא תשעה ממני כמו (שמות ה) ואל ישעו בדברי שקר וכן (לקמן יד) שעה מעלי וחדל:

בלעי רקי. כדי בליעת רוקי:

למפגע לך. כפוגע האדם בעת חמתו ומעורר עליו כל מעשה איבתו (ס"א חובתו):

ואהיה עלי למשא. זה אחד מן תיבות שכינה הכתוב והן תיקון סופרי':

ומה לא תשא פשעי. ומה הדבר הזה שאינך נושא לפשעי:

ושחרתני. תבקשני ולא תמצאני: