רש"י על איוב לח

(מענה מן הסערה): מן הסערה. מנה שערות שלך ואשיבך דברים כנגדן, מן הסערה שחרפתני אשר בסערה ישופני (לעיל ט) ממנה אשיב לך כאשר תשמע בסוף הענין מי פלג לשטף תעלה גומא לכל שער ד"א בסערה הכהו בסערה רפאהו כדמפרש בספרי:

מחשיך עצה. עצה חשיכה וסכלה, ד"א מי זה מחשיך עצה בלי דעת, אמר הקב"ה מי זה הוא מחשיך עצה מקלקל במילים וברוב דברים שכתבתי איש תם וישר בתחילת הספר כדי לחול שמי עליו והוא בא והחשיך וקילקל מה שיעצתי ברוב דבריו ואיוב ענהו מי זה מעלים עצה (לקמן מב) אילו הייתי יודע עצתך לא הייתי מרבה בדברים והקב"ה השיבו והלא אברהם לא היה יודע ועמד בעשר כך מצאתי:

אזר נא כגבר חלציך. רמז לו שיתעורר מן חלייו ויסוריו:

איפה. אי פה:

ממדיה. מדותיה:

ירה אבן פנתה. באמצע הים ומשם נשתת כל העולם:

ברן יחד. מתחלה כוכבי אור:

בדלתים ים. חול גבול לו:

בגיחו. בהמשכתו יוצא מן התהום כמו גוחי מבטן מושכי:

בשומי ענן. סביבות ים אוקיינוס שהוא היקף העולם ועננים סובבים לו כלבוש:

חתולתו. תכריכו כמו והחתל לא חתלת (יחזקאל ט״ז:ד׳):

ואשבור. עשיתי לו שברים סביב לעכבו בתוכם והם לו חוק אשר לא יעברם כמו וירדפם לפני השער עד השברים (יהושע ז׳:ה׳) והם תועלות סביב לעיר:

המימיך. מיום שנולדת:

לאחוז בכנפות הארץ. ועוד המימיך צוית לאחוז בכנפי הארץ כאדם שאוחז בכנפי הטלי' ומנערה כן אני עתיד לאחוז בכנפותיה ולנער את הרשעים וכן הוא אומר וה' יטה את ידו וכשל עוזר (ישעיהו ל״א:ג׳) כאדם האוחז בידו דבר ומטה ידו והוא נופל:

תתהפך. בציורין:

כחומר חותם. מטבע צורת האדם במותן ובתחיית המתים יחיו ויעמדו בלבושיהם:

וימנע. אז מרשעים אורם וכן הוא אומר וזרוע רמה תשבר:

נבכי ים. מסגרי ים כמו נבוכים הם בארץ (שמות י״ד:ג׳):

שערי מות. זה גיהנם:

ידעת. כל זאת:

כי אז תוולד. כשבראתים:

אשר חשכתי. המנעתי:

לעת צר. לחמשת מלכים בגבעון:

ליום קרב. מלחמת גוג ומגוג:

יחלק אור. תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן כקרני איל:

קדים. שמש המזרח:

מי פלג לשטף תעלה. בערביא קורין לשערה שיטפא כל שיער ושיער שבראש פלגתי לו תעלה גומא לינק ממנה שאילו שנים יונקות מגומא אחת מחשיכות מאור עיניו של אדם והם לא נתחלפו לי בין איוב לאויב נתחלף לי וזהו מן הסערה ד"א לשטף טיפת גשם שוטף פילגתי לכל טיפה גומא בעבים שאילו יורדות ב' טפות מגומא אחת מטשטשות את הארץ ונעשי' טיט:

ודרך לחזיז קולות. מי פלג כל קול וקול יש לו שביל ואם שנים הולכים בשביל אחד אין הבריות סובלות את הקול:

שואה. ארץ שהיא חשיכה ברעב:

אגלי טל. גלי טל והאל"ף יתירה כמו ואחותי באזניכם (לעיל יג) אל"ף יתירה בראש התיבה להיותו שם דבר וכן אבחת חרב (יחזקאל כח) כמו ניבוח חרב צעקת חרב, ל"א אגלי כמו אגני טל כמין אגנות פלגים שהטל נתון בהם למ"ד מתחלף בנו"ן וכן בספר עזרא נשכה כמו לשכה (נחמיה יג):

כפור. גריס"א:

כאבן מים יתחבאו. ע"י הקרח שמגליד טיפה שעל פניהם:

ופני תהום יתלכדו. בו ויתאחזו כאחד:

מעדנות כימה. קישור כימ' שלא תצא כל קורותיו ויחריב את העולם בצינה:

או מושכות כסיל תפתח. להוציא חמה להפיג צינתה של כימה:

מזרות. כל שאר מזלות:

ועיש. כוכב גדול שבכימה והרבה כוכבים קבועים בו ונטל שני כוכבים ממנה לפתוח ארובות המבול ונבקעו במזל טלה ועתיד הקב"ה להחזירם לה תנחומא:

משטרו. שטירת המזלות הממונים להביא על הארץ קור וחום קיץ וחורף:

התרים לעב קולך. לצוות עליו להתקשר בחשכת מים להיות שפעת מים מתכסך והוא קדירת העבים כמו או חשך לא תראה (לעיל כב) או שפעת מים . על פיך יכסך מן השמים:

ויאמרו לך. במקום שנשתלחו שם הננו עשינו שליחותך שאין צריכין לחזור למקומן ולהשיב שלוחן שהשכינ' בכל מקום:

בטוחות. אלו הכליות:

לשכוי. זה תרנגול לשון חכמים וי"א זה הלב שהוא שוכה וצופה ומחשב את הנולדות:

יספר. ידבר ויזהיר תפקיד':

ונבלי. עשויין כנודות והגשמים כנוסים בו שם, כמו נבל יין:

בצקת עפר. ביום שיצקתי עפר:

למוצק. ליסוד עולם באמצעיתו:

ורגבים ידובקו. סביבותיו לצדדין עד כי נתמלא ארכו ורחבו:

ישוחו. עומדי' צפופי':

למו ארב. לארוב כן דרך האורבי' לשוח ולכוף עצמן כדי שלא יכירו בהם:

יתעו לבלי אכל. שאביהם שונאם הקב"ה מזמן להם יתושין נבראים מצואתן ונכנסין לתוך פיהם: