רש"י על איוב ב

אי מזה תבוא. איה מקום שתוכל לומר מזה אני בא:

מחזיק. אוחז כמו (שמות ד׳:ד׳) וישלח ידו ויחזק בו מחזיק באזני כלב (משלי כ״ו:י״ז):

ותסיתני בו. הסיתני לבולעו כל לשון הסתה אינו אלא לשון המשכה שממשיך את האדם לעצתו:

עור בעד עור. אבר בפני אבר כן דרך בני אדם כשרואה החרב באה על ראשו מגין בזרועו לפניו וכ"ש כל אשר לאיש בממון יתן:

בעד נפשו. בפני נפשו להגין לפי שזה יודע בנפשו שנתחייב לפיכך אינו מצטער על ממונו:

אולם. אבל:

אם לא. תראה בו מיד שעל פניך יברכך:

אך את נפשו שמור. שלא תצא מכאן אמרו חכמים קשה היה צערו של שטן יותר משל איוב כאומר לחבירו שבור חבית זו ושמור יינה:

להתגרד בו. בדלי"ת כתוב ולשון משנה היא גורדו ומעמידו על גלדו אבל גורר ברי"ש אינו אלא לשון סחיבה כמו גורר אדם מטה וספסל:

מחזיק. אוחז:

ומת. לשון צווי כמו ומת בהר (דברים לב):

גם. לא די שבראנו אלא גם את הטוב נקבל ואת הרע לא נקבל בתמיה:

בשפתיו. אבל בלבו חטא:

רעי איוב. אוהביו:

לנוד. כמו מי ינוד לך (ישעיהו נ״א:י״ט) לא תנודו לו (ירמיהו ט״ו:ה׳):

ולא הכירוהו. כי נשתנו פניו מחמת הייסורין:

השמימה. כלומר למעל' מראשיה' (הרבה) והוא היה להם מנהג אבל:

לארץ. על הארץ לצער בצערו: