רש"י על ירמיהו מו

מגן. של עור הוא והוא שלוק וכשיוצ' למלחמה מושחו בשמן:

צנה. של עץ דמות תריסין שלנו:

מרקו הרמחים. כמו ומורק ושוטף (ויקרא ז) פורביר בלע"ז:

המה חתים. מצרים:

ולא הפנו. עוד לעמוד במלחמה לא היה להם פנאי:

כיאור יעלה. שהיה רגיל להעלות גייסות סביביו כמו נהר לשטף סביביו:

יתגעשו מימיו. דמטרפין מוהי:

כיאור יעלה. היה רגיל לעלות:

אובידה. כמו אאבד:

והתהוללו. לשון סכלות:

ורותה. לשון שובע, ל"א לשון שכרון כמו שכר דמתרגמינן מרוי:

בארץ צפון. שהלך פרעה על נבוכדנצר בכרכמיש וגם נפל ונהרגו גבוריו והוא ברח מן המלחמה:

גבור בגבור כשלו. כשהיו בורחים היו נכשלים ונתקלים זה בזה:

לבא נבוכדראצר. זו מכה שניי' שהחריב נבוכדנצר את מצרים בשנת עשרים ושבע למלכו (יחזקאל כ״ט:י״ד) כמו ששנינו בסדר עולם:

התיצב והכן לך. כנגד המלחמה, והכן ואתקין:

נסחף. נשטפו והחליקו גבוריך כמו מטר סוחף (משלי כ״ח:ג׳) נסתחפה שדהו בלשון משנה ומנחם חברו לשון כליון וכן חבר מטר סוחף ודונש פתר מטר סוחף כמו מטר סועף כמו מסעף פארה במערצה (ישעיהו י׳:ל״ג):

הרבה כושל. הקב"ה שהדפו והרבה לו מכשול:

גם נפל. נתקבצו איש אל רעהו לאמר נקומה ונשובה אל עמנו ממקום שיצאנו משם להלחם:

חרב היונה. חרבא דסנאה דהיא כחמר מרויא, היונה לשון יין ל"א לשון אונאה:

קראו שם. במלחמה הכריזו משל של חרפה:

פרעה מלך מצרים שאון. שהיה מגביה קול שאונו תשואות להתהלל בחיילותיו:

העביר המועד. שייעד היום מלחמה קבוע לצאת ולהלחם ולא יצא ועבר יום זמן המועד:

כי כתבור בהרים. כי כאשר דבר אמת הוא שתבור קבוע בהרים והר הכרמל על הים כן באמת יבא הדבר הזה על מצרים:

כלי גולה. אדם יוצא לדרך מתקן לו חמת ומקדה של חרס לשתות בה:

ונצתה. לשון ציה:

עגלה יפהפיה. מלכותא יאייא:

קרץ. עממין קטולין קרץ לשון חתוך וכן מחומר קרצתי (איוב לג):

מצפון. מבבל:

שכיריה. שריה כמו בתער השכירה (ישעיה ז):

מרבק. קופל"א בלעז:

הפנו. פנו עורף לבקש לנוס:

קולה כנחש ילך. הרי הנחש בא ללמד על מצרים ונמצא למד למדנו מכאן שכשאמר הקב"ה לנחש על גחונך תלך (בראשית ג) וקיטע את רגליו והלך קולו בסוף העולם כך שנוייה בל"ב מדות דרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי:

כי בחיל ילכו. אליה:

כרתו יערה. כח יש בהן לכרות כל יערה:

כי לא יחקר. מספר צבאם:

אל אמון. על אמון, על השר אמון יש שהוא לשון גדולה כמו התטבי מנא אמון (נחום ג׳:ח׳):

מנא. אלכסנדרי' רבת' לאשיניוריא"ה דלישנדר"א בלע"ז:

ואחרי כן. מקץ ארבעים שנה כמו שאמר יחזקאל (כ״ט:י״ג):

ואתה אל תירא. צדיקים שבתוך מצרים שגלו שם על כרחם:

למשפט. בדין חסוך מעט מעט:

ונקה. לשון טיאוט והשמד וכן תירגמו יונתן לשון כלייה: