רש"י על ישעיהו סה

נדרשתי ללא שאלו. הקב"ה משיבו א"א שלא להנקם מהם כי נדרשתי מהם להוכיחם על ידי נביאי והם לא היו שואלים:

אמרתי הנני הנני. שובו אלי והנני מוכן לקבל:

אל גוי לא קורא בשמי. אשר לא היה חפץ להיות נקרא על שמי:

פרשתי ידי. כדי לקבלם בתשובה:

סורר. סר מן הדרך:

זובחים בגנות. מעמידים עכו"ם בגנותיהן ושם מקטרין בשמים על הלבנים:

היושבים בקברים. שתשרה עליהם רוח טומאה של שדים:

ובנצורים. הם פגרי המתים שהם כנתונים במצור שאינם יכולים לצאת:

ומרק פגולים. רוטב נתעב כמו ואת המרק שפך (שופטים ו׳:כ׳):

האומרים. אל הצדיקים קרב אליך עמוד בעצמך ואל תגש בי:

כי קדשתיך. כי קדשתי וטהרתי יותר ממך כן ת"י:

אלה. התועבה אשר עשו הנה לעשן חמה באפי:

הנה כתובה. חטאתם לפני כבר נגזר דינם ונחתם:

עונותיכם. שלכם ושל אבותיכם יחדיו אשלם לכם:

כאשר ימצא התירוש באשכול. ת"י כמה דאשתכח נח זכאי בדרא דטופנא:

התירוש. זה נח שהיה מתוק:

באשכול. בדור המשוכל ויש לפתור כמשמעו:

למען עבדי. למען כל צדיק וצדיק הנמצא בם:

השרון. שם מחוז שהיה בארץ ישראל:

ועמק עכור. כמשמעו:

עוזבי ה'. רשעי ישראל שהחזיקו בעכו"ם ומתו ברשעם:

העורכים לגד. שם עכו"ם העשוים על שם המזל ובלשון משנה יש גד גדי וסינוק לא:

למני. למניין חשבון הכומרים היו ממלאים אגנות מזג יין:

ממסך. יין מזוג במים כמשפטו כמו לחקור ממסך (משלי כ״ג:ל׳) מסכה יינה (שם ט) ויש פותרים למני לע"ז שמניתם עליכם אבל ומניתי אתכם שלא נקוד ומניתי דגש יורה שהוא לשון מניין:

עבדי. הצדיקים (של ישראל):

ואתם. הפושעים בי:

שמכם לשבועה. לוקח משמכם קללה ושבועה לדורות אם לא יקרינו כאשר אירע לפלוני:

והמיתך. מיתת עולם:

ולעבדיו יקרא שם אחר. שם טוב וזכר לברכה:

אשר המתברך בארץ. כי תהיה יראתי על כולם ומלא' הארץ דעה והמתהלל ומשתבח בארץ יתברך באלהי אמן יתהלל שהוא עבד לאלהי אמן אלהי האמת שאימן ושמר הבטחתו זאת:

כי נשכחו הצרות. לכך יקראוני אלהי אמן:

שמים חדשים. יתחדשו השרים של מעלה ויהיו שרי ישראל שרי עליונים ושרי האומות תחתונים, וכן בארץ ; ויש אומרים שמים חדשים ממש וכן עיקר כי מקרא מוכיח כי כאשר השמים החדשים וגו' (לקמן סו):

עול ימים. נער כמו עולל (איכה ב) עול ימים קטן בשנים:

בן מאה שנה ימות. יהא בן עונשין להתחייב מיתה בעבירה שיש בה מיתה כך מפרש בב"ר:

יקולל. בעבירה שהיא צריכה נדוי:

כימי העץ. ת"י עץ החיים:

יאכל תבן. ולא יצטרך להשחית בבהמה:

ונחש. הרי עפר לחמו מצוי לו תדיר, ומדרש אגדה ואריה כבקר יאכל תבן לפי שמצינו שעשו נופל ביד בני יוסף שנאמר בית עשו לקש ובית יוסף להבה וגו' (עובדיה א׳:י״ח) אבל ביד בני שאר השבטים שנמשלו לחיות לא מצינו לכך נאמר ואריה כבקר יאכל תבן אותם השבטים שנמשלו כאריה כגון יהודה ודן כיוסף שנמשל כשור יאכלו אותו שנמשל כתבן: