רש"י על ישעיהו מז

אין כסא. אין מלכות:

כי לא תוסיפי. שיקראו לך עוד רכה וענוגה:

קחי רחיים. היא עבודה קשה כלומר השתעבדי מעתה למלכי מדי ופרס, ד"א וטחני קמח לצדה לדרך גלותך:

גלי צמתך. זרועיך ושוקיך דברים המצומת וקשור ומכוסה:

חשפי שובל. גלי השבילים מן המים שעליהם כי דרך שם תצאי בגולה או גלי שוקך ועברי נהרות:

ולא אפגע אדם. לא אבקש פני אדם לקחת נקמתי:

גואלנו ה' צבאות שמו. הנביא אומר כל זה הקב"ה עושה לגאלנו משם:

על זקן הכבדת עולך. על הזקנים שלא היו יכולים לסבול טורח הכבדת עולך:

ותאמרי. בלבבך לעולם אהיה גברת ואין פורענות בא עלי והדבר הזה השיאך עד לא שמת אלה המכות שיבואו עליך אל לבך ולא זכרת אחריתה של רעתך שעשית:

עדינה. ת"י פנקתא:

ואפסי עוד. ואפס מאותי כמו אין זולתי:

שתי אלה. שאמרת שלא תשבי אלמנה ולא תדעי שכול תבאנה לך פתאום:

שכול. מיושביך:

ואלמון. ממלכך כל קבורת בנים וגלות בני הארץ קרוי שכול:

כתומם. כולם שלמי' בגזרת' השכול והאלמנו':

חבריך. לשון כשפים כמו וחובר חבר (דברים יח):

חכמתך ודעתך. חכמתך ורוע לבבך היא שובבתך הפכו לבך להיות שובבה אינווייז"א בלע"ז שבבך מדרך שאר הבריות:

לא תדעי שחרה. לא תדעין למבעי עלה את פני מי תשחרי למלטך ממנה:

כפרה. לקנחה ולהעבירה וזהו כל ל' כפרה הוא ל' קינוח וסילוק:

עמדי נא. התחזקי נא:

אולי תערוצי. מאים תכלין למיתקף:

הוברי שמים. י"ת כמו צופי שמים דמסכן למזלת שמיא דימהו לברה כחמה (שיר השירים ו׳:י׳) ולברור מללו (איוב לג) וכן חברו מנחם עמהם מבררי הליכת המזלות וכה פתרונו יען אשר לא יוכלון הקוסמים לעמוד על דעת רגעי היום ולילה עד ברור להם השמים לטוהר וגם מיכה אמר בנבואה (מיכה ג) חשכם להם מקסום לימד כי ביום מחשך יחתמו הכוכבים ולא יוכלו לקסום:

מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליך. כי בהתחדש הלבנה רואים בשעת מולדתה מקצת ממה שעתיד לבא ואין יודעין כל הבירור לכך נאמר מאשר וכן הוא אומר במקום אחר (לעיל ח) המצפצפים והמהגים כעופות הללו שמצפצפין ומהגי' ואין יודעים על מה:

הנה היו. חוזיך כקש:

אין גחלת לחמם. אין שארית להם כקש הזו שאין בדליקתו גחלים להתחמם לאורם:

איש לעברו תעו. איש לדרכו אל עבר פניו: