רש"י על ישעיהו מב

הן עבדי אתמך בו. הן עבדי יעקב אינו כמותכם כי אתמוך בו:

בחירי. ישראל קרוי בחירי (תהילים קל״ה:ד׳) כי יעקב בחר לו יה ואומר (לקמן מה) למען עבדי יעקב ישראל בחירי:

רצתה נפשי. עליו נתתי רוחי להודיע נביאיו את סודו וסופו משפט לגוים יוציא שנאמר (לעיל ב) והלכו גוים רבים וגו' ויורנו מדרכיו וגו':

ולא ישא. לא יגביה קול לא יצטרך להוכיח ולהתנבאות אל הגוים שהם מעצמם יבואו ללמוד מהם כענין שנאמר (זכריה ח׳:כ״ג) נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם:

קנה רצוץ לא ישבור. ת"י עינותניא דאינון כקניא רעיע לא יתברון וחשיכיא דאינין כבוצין עמי (פי' כנר כבה) לא יטפון:

ופשתה כהה. פתילת פשתה לחה שקרובה ליכבות מלך שלהם לא יגזול את הדלים ולא ירצץ את העניים ואת החלשים:

ולא ירוץ. כמו לא ירצץ כי מלאה הארץ דעה (לעיל יא) וישמעו להן כענין שנא' (צפניה ג׳:ט׳) כי אז אהפוך אל עמים וגו' וזהו לתורתו איים ייחלו כולם ישמעו לתורתו:

האל ה'. בעל הדין ובעל הרחמי':

בורא השמים. תחילה כמין פקיע של שתי ואח"כ נטה אותם כדאיתא במס' חגיגה:

וצאצאיה. בורא את היוצא ממנה:

נותן נשמה. נשמת חיים:

לעם עליה. לכולם בשוה:

ורוח. קדושה:

להולכים בה. למתהלכים לפניו:

קראתיך. לישעיה הוא אומר:

ואצרך. כשיצרתיך זאת היתה מחשבתי שתשי' את עמי לבריתי ולהאיר להם:

לאור גוים. כל שבט קרוי גוי לעצמו כענין שנא' גוי וקהל גוים:

לפקוח עינים עורות. שאינ' רואין את גבורתו לתת לב לשוב אלי:

להוציא ממסגר אסיר. וע"י שיתפקחו עיניהם יצאו אסירים ממסגר ד"א לבשרם על גלות בבל העתיד' לבא עליהן שסופן לצאת ממנה:

הוא שמי. הוא מפור' בל' אדנות וכח ועלי להראות שאדון אני לפיכך כבודי לאחר לא אתן:

הראשונות. שהבטחתי לאברהם על גלות מצרים (בראש' טו) וגם את הגוי וגו':

הנה באו. שמרתי הבטחתי ועת' חדשות אני מגיד לעמי להבטיח על גלות שנייה:

תהלתו מקצה הארץ. על כרחם כשיראו את גבורתי לישראל יודו כל העכו"ם כי אלהים אני:

יורדי הים. פורשי בספינות:

ומלואו. הקבועים בים ולא באיים אלא בתוך המים שופכים עפר כל אחד ואחד כדי בית והולכים מבית לבית בספינה כגון עיר ווניציי"א:

ישאו מדבר. קול בשיר:

חצרים תשב קדר. (מוסב על ישאו) מדבר קדר שהם דרים עתה באוהלים ישאו קול וירונו (כמו והחצרים אשר תשב קדר), במדבר קדר שהם דרים עתה באהליהם יהיו ערים וחצרים קבועים:

יושבי סלע. המתים שיחיו כן ת"י:

מראש הרים יצווחו. מריש טוריא ירימון קליהון:

החשיתי מעולם. זה ימים רבים החשיתי על חרבן ביתי ותמיד אחריש:

אתאפק. לשון הווה עד עתה הציקתני רוחי ומעתה כיולדה אפעה:

אשום. אתבהל:

ואשאף. ואתאוה להשמיד הכל יחד כל אויבי:

אחריב הרים וגבעות. אהרוג מלכים ושלטונים של עכו"ם:

וכל עשבם. כל הנלוים עליהם:

אוביש. ל' יובש הוא לענין דבר לח כגון עשב ונהרות:

והולכתי. ישראל שהיו עורים עד הנה מהביט אלי בדרך הטוב אשר לא ידעו להלוך בה:

עשיתים. אעשה כן ל' נבואה לדבר על העתיד כאילו עשוי:

החרשים. והעורים על ישראל הוא אומר:

מי עור. בכם אין אחד כי אם עבדי הוא העור שבכלכם, וחרש שבכם הרי הוא כמלאכי אשר אני שולח להנבא נבואות:

מי עור כמשולם. מי היה עור בכם כבר קבל יסוריו והרי הוא כמשולם כל תגמוליו ויוצא נקי:

ראות רבות. ראיות הרבה לפניכם ואינכם שומרים להביט במעשי ולשוב אלי:

פקוח אזנים. אני עסוק לפקוח אזניכם ע"י נביאי ולא ישמע איש מכם את דברי ולשון הוה הוא:

ה' חפץ. להראותכם ולפקוח אזניכם למען צדק ולכך הוא מגדיל ומאדיר לכם תורה:

והוא. העם הזה בזוי ושסוי וסוף הענין ולא ישים על לב כל זה לומר למה קראתנו זאת מי נתן למשיסה יעקב:

הפח בחורים כולם. בחוריהם פחי נפש כולם, תו' ד"א הפח בחורים כולם ישימו את עצמם בפחי האדמה ובחורים ובבתי כלאים החבאו יוכיח שכן הוא:

ואין אומר השב. כמו השב לפיכך הוא רפי אבל השב באמתחתינו הוא דגש:

יאזין. לתת לב לזאת מי נתן למשיסה יעקב:

לאחור. יקשיב וישמע דבר שיעמוד לו באחרונה וכן ת"י לאחור לסופ' וכן כל לאחור שבמקרא עתיד להיות הוא:

זו חטאנו לו. זו היא שגרמה את המשיסה והבז את אשר חטאנו לו:

ולא אבו. אבותינו בדרכיו הלוך:

ותלהטהו מסביב. כדי שיראו ויקחו מוסר כענין שנאמ' (צפניה ג ו) הכרתי גוים נשמו פנותם אמרתי אך תיראי וגו':

ולא ידע. יודע הוא אלא שדש בעקב לא חש להבין זאת ולשוב מרשעו:

ותבער בו. אחר פורענו' העכו"ם שמסביב בערה בעצמו: