רש"י על ישעיהו לד

ונמקו כל צבא השמים. יפחדו כשאשליך את שרי אשור ובבל:

ונגולו. ל' גולל ונגלו כספר השמים ת"י ויתמחון מתחות שמיא כמא דאמר עליהן בסיפרא ואני מפרשו לפי הענין מפני שעכשיו הטובה והאורה לרשעים לכשיתמחו ויחרבו יהיה דומם העולם חשך עליהם כאילו נגלל השמש והאור כגלילת ספר:

יבול. יכמוש:

וכנובלת מתאנה. כמושה באילן קרויה נובלת וזהו שפירשו רבותינו (ברכות מ) מאי נובלות בושלי כומרא שנתבשלו בכומר לאחר לקיטתן צוברן ומתחממות ומתבשלות:

כי רותה בשמים חרבי. להרוג שרים של מעלה ואחר כך תרד על עמלק למטה שאין כל אומה לוקה עד שילקה שר שלה במרום:

עם חרמי. עם מלחמתי ל' משנה (כתובות יז) בשעת חירום שנו וכן (מלכים א כ׳:מ״ב) את איש חרמי דאחאב:

כרים עתודים. שרים ושלטונים:

בבצרה. מארץ מואב היא אבל לפי שהעמידה מלך לאדום שנאמר וימת חושם וימלוך תחתיו יובב בן זרח מבצרה (בראשית לו) לפיכך תלקה עמהם, בפסיקתא:

ראמים עמם. עם העתודים הכתובים למעל':

אבירים. פרים בריאים וגדולי' כמה דאת אמר עם אבירי בשן כתרוני:

שלומים לריב ציון. שישלם גמול על עיסקי ריב ציון הצועקת לפניו לשופטה מן המריעים לה:

ונהפכו נחליה. של בבלים:

מדור לדור. מאותו דור עד דור אחרון, ד"א היא קללת משה (שמות י״ז:ט״ז) מלחמה לה' בעמלק מדור דור מדורו של משה לדורו של שאול ומשם לדורו של מרדכי ומשם לדורו של מלך משיחנו:

וקפוד. עוף הפורח בלילה צואיט"א בלע"ז:

קו תהו. משפט של שממה:

ואבני בהו. משקלות של דין חורבן כמו (דברים כה) אבן שלמה:

חוריה ואין שם מלוכה יקראו. שרים שלה עומדים ואין אחד מהם קורא על עצמו שם שררה ומלוכה:

אפס. כלייה:

ועלתה ארמנותיה סירים. כך דרך חורבות לצמוח בהם קוצים וסנאים והוא קימוש והוא חוח כולם מיני קוצים הם כגון אורטיא"ש וכיוצא בהם:

נוה תנים. הוא מדבר שהוא דרך להיו' בו תנים שהוא מין חיה רעה:

ופגשו ציים את איים. ויערען תמון בחתולין כך תירגם יונתן תמון נמיו' מרטרינ"ש בלע"ז:

ושעיר. שד:

הרגיעה. לשון מרגוע:

לילית. שם שידה:

קננה. לשון קן צפור (דברים כב):

קפוז. הוא קפוד:

ותמלט. ותלד ביצה:

ובקעה. היא יציאת האפרוחים מן הביצה וכן הוא אומר ביצי צפעוני בקעו (לקמן נט):

ודגרה. היא קריאת העוף שהעוף קורא בגרונו להמשיך אפרוחים אחריו גלוציי"ר בלע"ז וכן (ירמיה יז) קורא דגר:

דיות. ולטוייר"ש בלע"ז:

אשה רעותה. כמו אל רעותה:

דרשו מעל ספר ה'. קראו מעל ספר בראשית כשהביא המבול גזר שיתקבצו כל הבריות להסגר בתיבה זכר ונקבה. אחת מהנה לא נעדרה מלבא על אחת כמה וכמה כשיגזור עליה' זאת ולהקבץ לשתות דם לאכול בשר וחלב:

לא פקדו. לא חסרו כמו (במדבר ל״א:מ״ט) לא נפקד ממנו איש:

כי פי הוא צוה. שיבואו:

ורוחו. של פי הוא קבצן. רוחו מוסב על פי כמו (תהילים ל״ג:ו׳) וברוח פיו כל צבאם אף כאן רוחו של פי הוא קבצן:

והוא הפיל להן. עכשיו הנביא אומר על הקב"ה והוא הפיל להם לאותן החיות והעופו' גורל שיעלו אלו לחלקם: