רש"י על שמואל א ט:כד

את השוק והעליה. את השוק והירך שעליה:

הנה הנשאר. מן המנות של הקרואים, והוצב לבד לצרכך:

שים לפניך אכול. בפרק אחרון דזבחים (קכ א): קיימא לן חזה ושוק בבמה גדולה, ואין חזה ושוק בבמה קטנה, לפיכך הותר לאכול לשאול:

כי למועד שמור. כי למועד האכילה היה השוק הזה שמור לצרכך:

לאמר העם קראתי. אמירתי היתה לטבח העם, קראתי לסעודה, ויודע אני מספרם, והזהר במנותם, ונתתי לו המנות למספרם, וזו שמורה לצורכך: