רש"י על שמואל א כג

נכר אותו אלהים בידי. הסגיר, וכן (עובדיה א יב): אל תרא ביום אחיך ביום נכרו. וממשקל החזקים הוא, כמו (איכה ב ט): אבד ושבר בריחיה. ואם בקש לדבר במשקולת הרפים, היה נקוד נכר:

נסגר לבא בעיר דלתים ובריח. ויבטח בכך, ולא יחוש לברוח ממנו:

מחריש הרעה. (תרגום:) כמין ית בישתא:

היסגרוני בעלי קעילה וגו'. למדנו מכאן, שהשואל שני דברים, אין משיבין לו אלא אחד, ואין משיבין לו אלא ראשון, וכאן דוד שאל שלא כסדר, שהיה לו לשאול תחילה הירד שאול, היסגרוני בידו, והשיבוהו כסדר:

באשר יתהלכו. (תרגום:) באתר דכשר להלכא, במקום הצלתם:

ויחזק את ידו. חידש ברית שביניהם:

ולנו הסגירו. ועלינו להסגירו:

כי אמר אלי. מי שאמר:

ערום יערים הוא. מתנהג הוא בערמה, היום כאן, ולמחר במקום אחר, כדי שלא יודע מקומו:

אל נכון. על דבר מכוון ואמת:

לפני שאול. שהיה שאול עתיד לילך אחריהם, והם הלכו לפניו לחפש אל נכון:

עוטרים. מקיפים וסובבים מצד אל צד, כעטרה המקפת את הראש:

ומלאך בא אל שאול. מלאך ממש, כדי להציל את דוד:

סלע המחלקות. שהיה לבו של שאול חלוק לשתי דעות, אם לשוב להציל את ארצו מיד פלשתים, או לרדוף ולתפוש את דוד, כן תרגמו יונתן: