רש"י על שמואל א כא

ואת הנערים יודעתי. לשון טורח, הנערים אשר יצאו עמי, הטרחתים לרוץ לפני אל מקום פלוני אלמוני:

יודעתי. כמו (שופטים ח טז): ויודע בהם את אנשי סכות:

פלוני אלמוני. 'אלמון' מאין שם, שאיני חפץ להזכיר, כי דבר סתר הוא:

פלוני. כמו (דברים יז ח): 'כי יפלא', יתכסה:

או הנמצא. אם אין חמשה, תן לי מה שנמצא בידך:

אך מאשה. בקושי אני מאכילן לזרים, אך זה אי אפשר שאכילנו לטמאים:

עצורה לנו. עצורה ממנו:

ויהיו כלי הנערים קדש. טהורים:

והוא דרך חול. והלחם משנסתלק מעל השולחן והקטירו הבזיכין, קרוב הוא להיות חולין, שיצא מידי מעילה משיהיה לו שעת היתר לכהנים:

ואף כי היום יקדש בכלי. ואפילו אם היום היתה תחלת קדושתו על השלחן, הייתי זקוק ליטלו משם ולהאכילנו, שאחזו בולמוס ומסוכן הוא, כך מפורש במנחות:

לשום לחם חם. אחר, ביום הלקח זה ורבותינו אמרו (יומא כא א): חם ביום הלקחו, גם ביום סלוקו, חם כיום סדורו:

נעצר לפני ה'. עוצר עצמו לפני אהל מועד, לעסוק בתורה:

אביר הרועים. אב בית דין:

ואין יש פה. ואם יש פה:

נחוץ. בבהילות:

לוטה. כרוכה, וכן (מלכים-א יט יג): וילט פניו באדרתו:

אחרי האפוד. אחר ששאלו באורים ותומים, אמר לו כן וכן תרגם יונתן: בתר דשאיל ליה באפודא:

הלא זה דוד מלך הארץ. אמרו לו לאכיש, תנאי היה בינינו (לעיל יז ט): 'אם יוכל להלחם אתי והכני והיינו לכם לעבדים', אין לך אלא שתרד מכסאך, ויהיה מלך הארץ הזאת:

את טעמו. את דבריו:

ויתהולל. נשתטה:

ויתו. ויכתוב:

רירו. רוקו, דבר הנוטף קרוי ריר, וכן (איוב ו ו): בריר חלמות ; וכן (ויקרא טו ג): רר בשרו:

הזה יבא אל ביתי. לשון תמיהה, ולכך נקוד חטף פתח, ורפי: