רש"י על שמואל ב יט

בני בני. שמנה פעמים, אמרו רבותינו (סוטה י ב): שבעה דאסקיה משבעה מדורי גיהנם, וחד דאייתיה לעלמא דאתי:

לאט את פניו. (תרגום:) כריך ית צזפוהי, כמשפט האבלים:

לאט. כמו (מלכים-א יט יג): וילט פניו באדרתו ; (שמואל-א כא י): הנה היא לוטה בשמלה:

כי אינך יוצא. אם אינך יוצא:

וישראל נס. אותם שהיו עם אבשלום:

כל העם נדון. מתווכחים זה עם זה:

ודבר כל ישראל בא אל המלך. כל זה מדברי שליחותו:

ולעמשא. שהוא שר צבא, תאמרו ; הלא בן אחותי אתה:

וצלחו הירדן. (תרגום:) בקעוהו בתריסהון.

ועברה העברה. ספינת המעברה שעוברים בה את עבר רוחב הנחל:

ראשון לכל בית יוסף. כל ישראל חטאו לך, ואני יותר מכולם, והנני באתי לבקש מחילה, אם תקבלני, בטוחים כל ישראל שתקבלם, ואם לאו, יהיו יראים לשוב אליך עוד:

היום יומת איש. בתמיה, כי היום אני מלך, עד עכשיו הייתי סבור, לא זלזל בי אדם גדול כזה אלא אם כן נפסקה מלכותי מאת המקום והוא אמר לו קלל את דוד, אבל עכשיו שהוא מתחרט, ידעתי כי מלך אני:

ולא עשה רגליו. לשון תקון הוא, העברת שער שבין הרגלים:

שפמו. גרנו"ן בלע"ז:

למה לא הלכת עמי. לצאת מירושלים כשיצאתי:

כי פסח עבדך. ואיני יכול לילך ברגלי:

לשלחו. ללותו:

כי איש גדול הוא. בעושר:

כמה ימי שני חיי. אשר יש לי לחיות:

כי אעלה וגו'. הלא מעט הם, ומה הנייה יש לי בכלכולך:

האדע בין טוב לרע. בין מאכל טוב למאכל רע ואמרו רבותינו ז"ל (שבת קנב א): שטוף בזמה היה, לפיכך קפצה עליו זקנה:

כמעט יעבר עבדך. הלויה מועטת יעבור עבדך ללותך, אחר שתעבור את הירדן:

הגמולה הזאת. שאינה טובה לי:

עבדך כמהם. בנו היה:

כי קרוב המלך אלי. משבטי הוא:

אם נשאת. כמו (בראשית מג לד): משאת, פרס מבית המלך:

עשר ידות לי במלך. שאנו עשרה שבטים:

וגם בדוד. אף על פי שהוא קרוב לכם, אני משוך בו יותר ממך, שאני עשר ידות:

ומדוע הקלותני. להיות אתה קודם, וכי לא היה דברי ראשון להשיב את מלכי, וקודם לכן בא דברינו אליו להשיבו, כמו שכתוב למעלה (פסוק יב): ודבר כל ישראל בא אל המלך:

ויקש דבר איש יהודה. לשון (צפניה ב א), התקוששו נראה והושוה דבר איש יהודה, שהראם אגרת ששלח להם דוד, 'למה תהיו אחרונים להשיב את המלך' וגו', כך מפרש באגדה. ויש לפרש, 'ויקש', לשון 'קושי וחוזק', וכן תרגם יונתן: ותקיף: