רש"י על שמואל ב טו

וחמשים איש וגו'. כולם נטולי טחול, וחקוקי כפות רגלים:

והשכים אבשלום. בכל בקר:

מאחד שבטי ישראל עבדך. משבט פלוני:

והצדקתיו. (תרגום:) ואדינניה בקושטא:

מקץ ארבעים שנה. ששאלו ישראל מלך משמואל, נתגלגל דבר מרד והשפלה במלכות:

אלכה נא. לחברון:

ואשלם את נדרי. אמרו רבותינו (סוטה לד ב): להביא כבשים מחברון, כי שם היו כבשים שמנים:

קרואים והולכים לתמם. מפורש במסכת סוטה ירושלמית (א ח) שבקש מאביו שיכתוב לו, שכל שני בני אדם שיבקש שילכו עמו, ילכו והיה מראה אותו לשנים כאן, ואחר כך לשנים אחרים, וכן הרבה:

בית המרחק. (תרגום:) באתר דרחיק:

על ידו. אצלו, הוא עומד והם עוברים:

עם המלך. עם אבשלום:

כי נכרי אתה. ואנחנו בורחים מאין צידה ומזון, ומתוך שאתה נכרי לא תמצא מרחמים:

וגם גולה אתה למקומך. וגם אם גולה אתה מעם המלך שאינך רוצה להיות עמו, למקומך חזור לך, כי לא טוב לכתך עמי, שהרי תמול באת:

והיום אניעך עמנו. ואין לי מקום שאוכל להושיבך שם ולהמלט, כי אני הולך אל אשר יקרני המקרה ללכת, יום יום כשאשמע שהרודפים כאן, אני בורח כאן, וכן תרגם יונתן 'וגם גולה אתה למקומך': ואף אם גלי את אזיל לך לאתרך:

חסד ואמת. אני מחזיק בך טובת חסד ואמת שעשית עמדי:

לך ועבור. עם שאר העם, אחר אשר אינך רוצה להפרד ממני:

וכל העם עוברים. מן המלך והלאה, לפי שהוא עומד, קורא אותם עוברים:

ויציקו. כמו ויציגו, (תרגום:) ואקימו ית ארונא, העמידוהו לצד אחד, והעם עוברים, שהיה דוד רוצה לשאתו עמו:

ויעל אביתר עד תם וגו'. הרי זה מקרא מסורס, ויציקו את ארון האלהים עד תום כל העם לעבור:

ויעל אביתר. אותו היום נסתלק מן הכהונה, ששאל באורים ותומים ולא נענה, ונכנס צדוק תחתיו וכן שנינו בסדר עולם ובסדר יומא (עג ב):

הרואה אתה. אם רואה אתה שעצה נכונה היא, שוב העיר וגו':

שני בניכם אתכם. בידם תוכלו להודיעני מה שתשמעו מבית המלך, לפי מה שתודיעוני אמלט:

במעלה הזתים. בהר הזתים:

חפוי. מכורך, כדרך האבלים:

חפו. (תרגום:) כריכו:

ודוד הגיד. ולדוד הגיד המגיד:

סכל. קלקל, כמו (קהלת י יד): הסכל ירבה דברים:

בא עד הראש. (תרגום:) עד ריש טוריא:

אשר ישתחוה שם לאלהים. אשר היה רגיל להשתחות שם כשהיה בא לירושלים, היה רואה משם את האהל שהארון בתוכו, והיה משתחוה:

עבד אביך ואני מאז. כמו ואני עבד אביך מאז, ומקרא מסורס הוא:

יבוא ירושלים. נתן לבו שיבא לירושלים: