רש"י על מלכים ב יח:כז

לאכול את צואתם. ברעב המצור:

חוריהם. רעי היוצא דרך חור פי הטבעת ורבותינו פירשו (מגילה כה ב): לכנותם לשון נאה צואתם:

מימי שניהם. צואה לחה, שיני דכרכשא דקיימא אתלת שיני או לשון גלל, שבא על ידי לעיסת השינים: