רש"י על דברי הימים ב לג

בירושלים יהיה שמי לעולם. הפסוק קובל זה מנשה שבנה מזבחו' לעכומ"ז בבית שאמר הקב"ה אני רוצה שישכון שמי שם וגם פסוק שאמר בסמוך לשון קובלנא הוא, וישם את פסל הסמל אשר עשה בבית האלהים וגו'. וגם הפסוק ולא אוסיף להסיר את רגל:

ועשה אוב וידעוני. מלא בוי"ו לפי שהרבה לעשות והוא הוסיף על פסל הסמל אשר עשה:

לעילום. לעולם:

ולא אוסיף להסיר את רגל ישראל. מוסב על פסוק של מעלה והכל קובלנא הוא כלומר הקב"ה אומר כך אמרתי אל דוד ואל שלמה בבית הזה אשים שמי שם לעולם וגם הבטחתים לא אוסיף להסיר רגל ישראל מעל האדמה רק אם ישמרו וגו' ועתה ויתע מנשה וגו' נמצא שעל ידו נסתלקה שכינה וגם אנו עדיין בגלות על ידו:

לגיחון בנחל. אצל נחל גיחון שם מקום:

וסבב לעופל. וסבב משם חוזק המגדלים הבנוי' במלאכ' עופל:

וישלך חוצה. ולא שברם ולא גנזם מן העין לפיכך נכשל בהם בנו כדכתיב ולכל הפסילים אשר עשה מנשה אביו וגו' שלקח אותם ממקום שהשליך אותם:

ויזבח עליו זבחי שלמים ותודה. שהביא קרבן תודה והתוודה להקב"ה שהשיבו לירושלים ולמלכותו:

ותפלתו. היאך נתפלל:

והעתר לו. והשיבו על מלכותו:

ויקברוהו ביתו. כמו בביתו (ובמלכים ב' כ"ח) כתוב בגן ביתו לא זכה ליקבר עם אבותיו: