רש"י על גיטין נו.

גרוגרות - מאותם שנשארו לרבי צדוק שמצץ את מימיה ומצאתה היא ואכלת' לרעבונה ומריח החולי של רבי צדוק שנכנס בגרוגרת טעמה ומתה באסטניסו':

הוה מתחזי - בגרונו:

מאבראי - מחמת שהיה כחוש:

כי הוה בריא - כשגמר תעניותיו ורצה להברות עצמו:

הוו מייתי ליה גרוגרות - תאנים יבשין מפני שלא היה יכול לבלוע דבר עבה והיה מוצץ את מימיהן ומשליך הגרוגרות: