רש"י על עזרא ד:ח

רחום בעל טעם. רחום היה מזכיר ובעל דברים לסדר המכתב:

ושמשי ספרא. ושמשי היה סופר הוא שמשי בנו של המן, וכן דרך המקרא להזכיר סופר ומזכיר שניהם ביחד לפי שהם זקוקים זה לזה הא' מסדר ומזכירו והסופר כותב שנאמר (מלכים א ד׳:ג׳) אליחרף ואחיה בני שישא סופרים יהושפט בן אחילוד המזכיר ובמקום אחר נאמר ויבא אליקים בן חלקיהו וגו' (שם ב י"ח) ושבנא הסופר ויואח בן אסף המזכיר:

כתבו אגרא. הללו שניהם רחום ושמשי כתבו האגרת כאשר צוה אליהם מתרדת וטבאל וכולם היו מיושבים בערי שומרון:

על ירושלים. על אודות בנין ב"ה אשר בירושלים:

כנימא. כאשר נאמר והוא דוגמת לשון גמרא כדבעינן למימר קמן: