רש"י על יחזקאל ה

חרב חדה. סימן לחרב נבוכדנצר:

תער הגלבים. הרצענים ולשון יווני הוא וי"א פרקמציר בלע"ז ומנחם חבר תער הגלבים תער הגולחים ואין לו דמיון בתור':

בתוך העיר. אשר חקות על הלבינה ככלות ימי מצורך אות היא שיכלו שלישית' בזלעפו' רעב בתוכה שהם כאש כענין שנאמר עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב (איכה ה):

תכה. אותה בחרב:

סביבותי'. סביב אותה לבינה סימן על הבורחים מן העיר שישיגום כשדים ויהרגום סביב ירושלים:

והשלישית תזרה לרוח. סימן לגולים שילכו למצרים ויוחנן בן קרח וחבורתו ושם אריק חרב אחריה' שהלך נבוכדנצר והחריב את מצרים ושם נהרגו:

וצרת אותם בכנפיך. אלו מתי מעט שיגלו לבבל ויחיו:

ומהם עוד תקח. מאותם מתי מעט:

ושרפת אותם באש. סימן לאחאב בן קוליה וצדקיה בן מחסיה אשר קלם מלך בבל:

ממנו תצא אש. מן הרמזים האלה שאני רומז לך תצא הפורעניות לכל בית ישראל:

בתוך הגוים שמתיה. באמצע העולם:

ותמר את משפטי. ותחלף את משפטי:

מן הגוים. שכך כתוב במשנה ויתעה מנשה את יהודה ויושבי ירושלים לעשות רע מן הגוים אשר השמיד ה' מפני בני ישראל (ד"ה ב לג) ויש פותרי' שהגוים לא קבלו תורתו והם קבלוה עליה' ועברו עליה:

יען המנכם. יען הזמינכם את עצמכם להפקר מן הגוים:

המנכם. לשון וימן להם המלך (דניאל א) ומנחם פתרו לשון הומה כמו המו גוים (תהלים מז):

וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם. שהם לא המירו את אלהיהם והמה לא אלהים ואתם המרתם כבודי בלא יועיל ורבותינו פירשו כמתוקנים שבהם לא עשיתם כמקולקלים שבהם עשיתם:

גם אני. את בגדת עלי וגם אני הנני עליך:

והניחותי חמתי. כשאנקם בם תנוח חמתי ולא תציקני רוחי:

והנחמתי. ואתנחם על הצער שצערתם אותי:

ולחרפה. דישטרוי"ר בלע"ז:

וגדופה. בזיון:

מוסר. יסורין:

ומשמה. תמהון:

ורעב אוסיף עליכם. הוא רעב הפרוטה הכלה מן הכיס כך שמעתי:

מטה לחם. משען לחם: