רש"י על יחזקאל לו

האח. שמחה:

ובמות עולם. ארץ ישראל שהוא גובהו ונויו של עולם:

שמות ושאוף אתכם מסביב. שכיניכם היו משתוממים ותומהין לשתוק ולראות בסוף חורבנכם ושואפי' ותאבים ומצפים להיותכם מורשה לשארית הגוים:

ותעלו על שפת לשון. ועכשיו בחורבנכם הכל מדברים ומדובבים בכם לאמר האח הרי שממו:

ודבת עם. פארלמנ"ט בלע"ז:

למען מגרשה לבז. לפי שראו גירושה לבז שהוטלה לביזה:

לשכלם. לגרש יושביך מקרבך הוא קרוי שכול:

אוכלת אדם את. למודה היא הארץ הזאת להשחית את יושביה האמוריים כלו בה והיהודים כלו בה:

בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם וגו'. כטומאת הנדה המשילה הכתוב לנדה שבעלה מצפה מתי תטהר ותאב לשוב אליה:

ויבוא. לפי שאמר בית ישראל בראש הפרשה קרא כל הפרשה בלשון יחיד ומדרש אגדה הקב"ה בא עמהם בגולה והטה אוזן מה היו אומרים השבאין הרי אלו עם ה' ולא היה לו יכולת להצילן במדרש איכה רבתי:

ויחללו את שם קדשי. השפילו את כבודי ומהו החילול באמור אויביהם עליהם עם ה' אלה ומארצו יצאו ולא היה יכולת בידו להציל את עמו ואת ארצו:

לא למענכם אני עושה. התשועה שאושיעכם:

וקדשתי את שמי. ומה הוא הקידוש ולקחתי אתכם מן הגוים:

מים טהורים. אכפר עליכם ואעביר טומאותיכם בהזית מי חטאת המעבירין טומאת המת:

לב חדש. יצר שנתחדש לטובה:

ונקוטותם בפניכם. דמוניי"ר בלע"ז תמקו בעצמיכם בבשתכם על הגמול הרע אשר גמלתם לפני ואני גומל לכם טובה:

והארץ הנשמה תעבד. הארץ אשר היתה שממה עד הנה תהיה נעבדת ונזרעת:

היתה כגן עדן. עכשיו נהפכה להיות כגן עדן:

והערים החרבות. זה ימים רבים עכשיו בצורות ישבו:

אדרש לבית ישראל. אתפתה להם בתפלתם בדורשם אותי על זאת:

ארבה אותם. אדם כצאן לרוב:

כצאן קדשים. שהיא באה לירושלים במועדי פסחים לשון אחר כתרגומו אסגינון באינשא ואצלחינון בבעירא כלומר שלא יהיו עוונותיהם נזכרים עליהן: