רש"י על יחזקאל לד

על רועי ישראל. על פרנסי ישראל:

אשר היו רועים אותם. את עצמם היו מענגין מממון חבריהם אשר תחתיהם:

הלא הצאן ירעו הרועים. הלא משפט הרועים לרעות את הצאן ולא לרעות את עצמן:

את הנחלות. את הכחושות מאין כח דולרושי"אש בלע"ז שצריכות חיזוק לתמוך בהן ביד:

לא חבשתם. לקשור שברי העצם זה עם זה כמשפט הרופאי':

ואת הנדחת. שנדחת מתוך העדר אל החוץ:

רדיתם. יסרתם:

ישגו צאני. הולכות טועות על פני כל ההרים כלו' נעשו הפקר לעשות איש איש כרצונו ולא הוכחתם אותם ולא שפטת' בין איש לרעהו:

וירעו הרועים אותם. את עצמם:

ולא ירעו עוד הרועים אותם. את עצמם:

ובקרתים. ל' בקור חולים:

נפרשות. כשהן נפוצות והוא הולך ביניהם ומאספן יחד:

ביום ענן וערפל. כי כן דרך הצאן להתפזר ביום המעונן:

ואת השמנה ואת החזקה. ההודפת ודוחפת את חברותיה:

בין שה לשה. בין בעלי אגרופין לחלשים:

המעט מכם. את אשר החזקות שבכם רועות המרעה הטוב והלוואי לא תרמסו המותר ברגליכם ותאכלנה אותן שאר צאני אלא שאף מותר מרעיכם תרמסו ברגליכם ולא די לכם אשר משקה מים תשתו אלא שהנותרי' ברגליכם תרפושין:

ומשקע מים. המים הצלולים ששקע הטיט ולא נעכרו ברגלי' והדוגמא כתרגומו הזעיר לכון דפרנוס טב אתון מתפרנסין ומותר פרנוסכון דישין ברגליכון ומשתי מתקן אתון שתן וית מותרא ברגליכון אתון דישין:

וצאני מרמס רגליכם וגו'. ועמי מותר מיכל שמשיכון אכלין ומותר משתי שמשיכון שתן:

שה בריה. חזקה:

רזה. מייגר"א בלעז:

עבדי דוד. מלך מזרעו:

וישנו ביערים. ת"י ויתעתקון בחורשא ויש לפותרו בלשון שינה:

ונתתי אותם וסביבות גבעתי. תהא נתינתה בברכה, ונתתי כמו והשכנתי:

מטע לשם. קיום שיהא לשם עולם:

אסופי רעב. טמוני רעב מחמת בושת רעבון ועוני:

אדם אתם. אינכם כבהמות בעיני: