רש"י על יחזקאל לב

כפיר גוים נדמית ואתה כתנים בימים. היה לך לרבוץ תוך יאורך כמשפט הדגים ולא לצאת אל היבשה ונתגאית בלבך ונדמית בעצמך לכפיר השליט ביבשה ויצא לטרוף טרף:

ותגח בנהרותיך. ותצא חוץ עם נהרותיך לשון גוחי מבטן (תהלים כ"ו) כי יגיח ירדן (איוב מא) ואורב ישראל מגיח ממקומו (שופטים כ׳:ל״ג) לשון דבר הנוגע ויוצא מבית מסתרים:

ותדלח. לשון עכירה:

ברגליך. רגלים לא היו לך ועשית לך רגלים כחית הארץ לעבור מימי ארצות ולרפוס נהרות' והדוגמא בתרגום יונתן ואגחתא במשרייתך ואזעא עממיא בסומכוות' ואחריבת' מדינתהון:

בחרמי. ל' מצודה והרבה יש במקרא יגורהו בחרמו (חבקוק א׳:ט״ו) מצודים וחרמים (קהלת ז):

ומלאתי הגאיות רמותיך. השלכתיך כמו רמה בים (שמות ט״ו:א׳), ויש אומרים רמותיך לשון רמה כמו וירם תולעים ויבאש (שם ט"ז):

והשקיתי ארץ צפתך. ארץ אשר אתה צף בה על פני מימי יאורך כמו (איכה ג׳:נ״ד) צפו מים על ראשי (מלכים ב' ז') ויצף הברזל אותה הארץ אשקה מדמך:

צפתך. טונפרוט"מנט בלע"ז, על ההרים הגבוהין שבה:

ואפיקים. ראויר"ש בלע"ז:

וכסיתי בכבותך שמים. כשתכבה תבערתך יעלה העשן ויכסה השמים ויחשיך המאורות כלומר כל שומעי שמעך יתאבלו וישתוממו כי ידאג איש לנפשו לאמר גם עלינו יעמוד המשחית:

כל מאורי אור בשמים. שרים של מעלה מליציך:

והכעסתי לב. כלומר ירגז ויחרד לבם:

בהביאי שברך. באיתיותי תבירי קרבך לביני עממיא:

והשמותי. לשון תמהון:

בעופפי חרבי על פניהם. לשון עוף פורח בשלחי עליך חיל שלוחי דרך ארצם:

וחרדו לרגעים. לשברים פן גם עליהן יבא השבר ל"א לשון רגע ממש כן חברו מנחם:

איש לנפשו. כל אחד על עצמו שויימ"אימאש בלע"ז:

מעל מים. של שאר מדינות שהיית עוכרם:

אשקיע מימיהם. שלא תעכרם רגל בהמה וישקע הטיט ויהו המים צלולין ונקיים כשמן המזוקק:

ארץ ממלואה. ארץ שהיא עתה ממלואה מכל טוב:

נהה. בכה וקונן:

והורידהו אותה ובנות וגו'. התנבא עליו ועל כל מכחישי הנבואה שירדו לבאר שחת כאן הראהו הקב"ה ליחזקאל שכל מכחישי הנבואה יורדין לגיהנ':

ממי נעמת. כלום נעמת משאר העכו"ם אף אתה רדה לבור והשכבה אותם:

חרב נתנה. לחרב נתנה מצרים:

ידברו לו. ידברו עליו ועל עוזריו:

אלי גבורים מתוך שאול. סרס המקרא ודרשהו ידברו לו את עוזריו עם עוזריו כלומר גם על עוזריו אתו ידברו אילי גבורים שבשאול וככה יאמרו עליהם ירדו שכבו הערלים וגו' כל לו ולי ולהם ולך הסמוכין לדבור אינם אלא לשון על:

שם אשור. בגיהנ':

סביבותיו. בתוך שאול קברותיו מוכנין כי משם לא יצא לנוח בקברו:

בירכתי בור. במעמקי בור בתוך עמקו:

ויהי קהלה. בתוך שאול סביבות קבורתה:

אשר נתנו חתית. אשר נתנו שבר בארץ ישראל:

נתנו משכב לה. לעילם:

מחוללי. כמו הרוגי:

ולא ישכבו. אלה הנזכרים עם גבורים שמתו מיתת עצמם כי נופלין וגרועים יהיו מהעכו"ם אשר מתו מיתת עצמם וירדו בכלי מלחמתם שאול:

ויתנו. קובריהם את חרבותם תחת ראשיהם לסימן להודיע כי לא שלטה בהם חרב:

ותהי עוונותם על עצמותם. לא נחסר מעוונם כלום שלא כפרה עליהם חרב הריגה שלא נהרגו ומה הוא העון כי חתית הגבורים ההם היתה בארץ חיים:

ואתה בתוך. לפרעה הוא אומר:

את חללי חרב. ולא עם המתים מיתת עצמם:

בחתיתם מגבורתם בושים. באתברותהון מגבורתהון בהתון:

כי נתתי את. חתיתי בארץ חיים כי אתן אני את מוראי בארץ ישראל ולא תנתן עוד חתית אדם בה: