רש"י על יחזקאל כו

בעשתי עשרה. לצדקיהו:

על ירושלים. שהיתה במצור:

האח. לשון קול שמחה:

נשברה דלתות העמים. עיר שכל העכו"ם היו נכנסים לה לסחורה מעתה תשבר כי לא ילך המצור מעליה עד תלכד:

נסבה אלי. מעתה הוסבה סחורות העמים אלי:

אמלאה החרבה. אתמלא אני מן העיר ירושלים החרבה:

וסחיתי. ועקרתי כמו בית גאים יסח ה' (משלי ט״ו:כ״ה) ונסחתם מעל (דברים כח):

לצחיח סלע. לפי שהיתה בנויה בסלע בתוך הים כשתנתץ ויסח עפרה אל הים נשאר הסלע חלק וכן ת"י לשעיעות כיף גלי:

משטח חרמים. על הסלע ישטחו הדייגים את חרמי מכמרותם לנגבם:

ובנותיה אשר בשדה. הכפרים המשועבדות לה סביבותיה:

והקים עליך צנה. ויקים עליך די מזיינין בתרסין:

ומחי קבלו. הוא אחד מתחבולות המצור לזרוק אבנים גדולות ומכה כנגדו אילקולי"אה דשאפורי"ירא בלע"ז ויש לועזים קבלו דשארבלי"טא בלעז ויש לועזין פוריירא בלע"ז:

בחרבותיו. באומנות חורבן שיביא עמו:

משפעת סוסיו. כשיש סוסים הרבה מעלים אבק ברגליהם ועולה ונעשה כענן ומחשיך הארץ הוא קרוי שפעת וכן ושפעת מים תכסך (איוב כב) דלאפוי"שון בלע"ז:

כמבוא עיר מבוקעה. כמה דעלין לקרתי דמתרעא משור שנפרצה חומתה:

רכולתך. סחורתך:

וחרדו לרגעים. לשברים פן יבא עליהם גם הם כשברך:

לרגעים. לשון שבר כמו (ישעיה נא) רוגע הים עורי רגע (איוב כו) על רגעי ארץ (תהלים לה) על דכאי ארץ ומנחם פירשו לשון רגע כמו כי רגע באפו (שם ל):

ושממו. לשון תמהון:

נושבת מימים. יש נוקדין רפי ופותרין מיושבת מימים קדמונים ויש נוקדים דגש ופותרין מיושבת בחזקה על ידי ימים הסובבים לה וכן תרגם יונתן וכן הוא:

אשר נתנו חתיתם. סביבות לכל היושבים:

חתיתם. לורדפריימ"נט בלע"ז:

האין. כמו האיים:

מצאתך. מיציאתך בגולה:

בהעלות עליך את תהום. באסקותי עליך משריית עממין דסגיאין כמו תהומא ויחפונך עממין סגיאין כן ת"י וכמשמעו בתחלה נתנה ביד נבוכדנצר וסוף עלה הים וטבעה:

את יורדי בור. עם יורדי גיהנם:

אל עם עולם. עם שאר העכו"ם אשר שם מעולם:

כחרבות מעולם. כערים אשר חרבו מאז כסדום וחברותיה:

ונתתי צבי בארץ חיים. ואתן התפארת בירושלי':

בלהות. פרשו יונתן בלהות כדלא הוית והפותרים אומרים ל' מקום מרקד שעירי' ומזיקי':