רש"י על יחזקאל כב

ויהי דבר ה' אלי לאמר. התשפוט את עיר הדמים. ירושלים:

והודעתה. מפיק ה"א והודעתה אותה:

עיר שופכת דם בתוכה לבוא עתה. הרי זה מקרא מסורס וזהו פיר' עיר שופכת דם בתוכה אמר ה' אלהים לבוא עתה:

ועשתה גילולים. כמו ואשר עשתה גלולים וגו':

עד שנותיך. גזירת ונושנתם (דברים ד) בגי' שאמר משה:

וקלסה. דבה שהכל נדברים ביך פרלרי"ץ בלע"ז:

יתקלסו בך. ומה היא הקלסות טמאת השם זו היא שטמאת את שמה שהיו נקראים עם קדוש בנים ליוצרם וגרמו עצמם להקראו' עם טמא שפתים (ישעיהו ו׳:ה׳):

איש לזרועו. כל דאלים גבר:

אב ואם הקלו בך. כל התועבות שבפ' קדושים תהיו שהוזהרו עליהם נמנו כאן:

קדשי בזית. ולא כמו שאמרתי לרצונכם תזבחו (ויקרא י"ט):

ואל ההרים אכלו בך. ובטוריא פלחו ביך לטעותא:

זמה עשו. עצות של רשעה:

ותבצעי רעיך בעושק. העשרת את אוהביך בעושק שעשקת מן העניים לשון אחר ותבצעי לשון גזל כמו ובוצע ברך נאץ ה' (תהלים ו') וכה פתרונו ותגזלי לרעיך בעושק:

הכיתי כפי. צעקתי ווי וקינה:

אל בצעיך. כאן למדנו שהגזל קשה מן הכל שעליו נתחתם גזר דין:

אשר אני עושה אותך. פועל לך כפעלך:

והתימותי. וכליתי:

ונחלת בך. תתחלחלי בעצמך על מה שעשית:

לסיג. תערובת פסולת המעורב בכסף וזהב וצריך להתיכו באש לצורפו:

כור. שצורפין בו זהב:

קבוצת כסף. כאשר יקבוץ הצורף את כל הסיגים אל תוך כור:

לפחת. לנפח:

להנתיך. ויצקת מתרגם ותתיך:

לא גושמה ביום זעם. לא נתן גשם הראוי לה לטהר ביום זעם ופירוש הדבר כתרגומו לא איתעבידו בה עובדין טבין דיגנון עלה ביום לווט:

קשר נביאיה. נקשרים יחד בעצה רעה:

נפש אכלו. שהיו נוטלין שוחד ומחזיקין ידי מרעים להרוג ולשלול ולבוז ונבאין להם שלום:

חוסן. ממון:

חמסו תורתי. עליהם היה להוכיח ולהורות ולהודיע חק ומשפט ולא עשו הרי זה חמס שחמסוה מן הצריכין ללמוד:

ואחל. ונתחללתי:

למען בצוע בצע. לחטוף ממון:

טחו להם תפל. דומין לטחי בנין בטיט שאינו מעובד כל צרכו שאין בו תבן והוא נפשר מאליו בבא עליו גשמים ולשון תפל כל דבר המחוסר תקון: