רש"י על יחזקאל יט

מה אמך לביא. כמה היתה חשובה אמך אתה צדקיהו שנמשלה ללביאה:

בין אריות. שרי יהודה:

ותעל אחד מגוריה. על בני יאשיהו נאמרה קינה זו שראשון הוא יהואחז:

אדם אכל. גוזל את ישראל כי ישראל נקראו אדם כמו שנאמר (לקמן ל"ד) ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם ולפי המשל כל חיה שטעמה טעם בשר אדם מתגרה באנשים לעולם:

וישמעו אליו גוים. פרעה מלך מצרים:

בשחתם נתפש. גומין חופרין ומכסין פיהם בקש והחיה נופלת בתוכה:

חחים. כמין טבעות ברזל נוקבין חוטמו ומושכין אותן בהן:

ותרא. אמו כנסת ישראל:

כי נוחלה. לשון חולי:

ותקח אחד מגוריה. יהויקים:

כפיר שמתהו. מלך כל כפיר שבמקרא ארי בחור וגבור:

וידע אלמנותיו. מענה את הנשים והורג את בעליהן, ויש פותרין אלמנותיו כמו ארמנותיו וידע לשון פגור והרס כמו וגבוה ממרחק יידע (תהילים קל״ח:ו׳):

ועריהם החריב. שנתן מס על הארץ לתת לפרעה בכל שנה כמו שנאמר (מלכים ב כ"ג ל"ה):

ויתנו עליו גוים סביב ממדינות. וישלח ה' בו את גדודי ארם ואת גדודי כשדים ואת גדודי מואב ואת גדודי בני עמון (מלכים ב כ"ד ב'):

ויתנו עליו גוים. ואיתכנשו:

בסוגר. ת"י בקולרין:

במצדות. להיות כלוא שם:

אמך כגפן. עוד זה מן הקינה:

בדמך. לשון דמיון ומשל כלומר דומה אתה למי שהיתה אמו כגפן שתולה על מים:

פוריה. כמו פורה ראש לשון עושה פרי:

ממים רבים. על ידי מים רבים:

מטות עוז אל שבטי מושלים. שלטונין תקיפין ומלכין גברין:

עבותים. אילנות שענפיהן מרובין:

ותתש. כל נתישה ונטיעה היא דבר המוטל בפיזור על פני כל הארץ:

ורוח הקדים. נ"נ:

הוביש פריה. שחט את בני צדקיהו:

ותצא אש ממטה בדיה. מעון מלכיה ושריה באת לה הרעה:

קינה היא ותהי לקינה. איליא היא נבואתא ותהא לאיליא: