רש"י על עירובין מו.

בין לקולא - כגון אדם ישן דאי לא קנה שביתה לא נפיק מד' אמות:

לחומרא - כגון כלי הפקר אי אמרת קונין שביתה אסור להוליכן למקום שעירב זה המוצאן אלא אלפים הוא דאית להו לכל רוח:

קמ"ל כדברי המיקל - באדם הוא דהלכתא כוותיה דכיון דניעור קנה ישן נמי קנה אבל בכלים לית הלכתא כוותיה: