רש"י על קהלת ט:יא

שבתי וראה. כמו זכר ווי"דונט בלע"ז:

לא לקלים המרוץ. לא עמדה לעשאל קלותו משהגיע פקודתו:

ולא לגבורים המלחמה. לא עמדה לאבנר גבורתו משהגיע יומו:

וגם לא לחכמים לחם. כגון אני שהיה לחמי ליום (מלכים א ד) ששים כור סולת וגו' ועכשיו זה חלקי מכל עמלי מקלי ומקידה:

וגם לא לנבונים עושר. כגון איוב בתחלה (איוב א) ויהי מקנהו וגומר כשבאה שעתו אמר (שם יט) חנוני אתם ריעי:

ולא ליודעים חן. הרי משה אין יודע ונבון ממנו בישראל ולא מצא חן בתפלתו שיכנס לארץ:

כי עת ופגע. כמשמעו, ד"א כי עת יקרה אותם והפגיעה והתחינה יהיו רגילין בהם שלא יבואו לדברים הללו: