רש"י על דברים כז

שמר את כל המצוה. לשון הוה גרדנ"ט בלע"ז (בעאבאכטענד):

והקמת לך. בירדן ואחר כך תוציא משם אחרות ותבנה מהן מזבח בהר עיבל נמצאת אתה אומר, שלשה מיני אבנים היו, שנים עשר בירדן, וכנגדן בגלגל, וכנגדן בהר עיבל, כדאיתא במסכת סוטה (ל"ה):

באר היטב. בשבעים לשון:

הסכת. כתרגומו:

היום הזה נהיית לעם. בכל יום יהיו בעיניך כאלו היום באת עמו בברית:

לברך את העם. כדאיתא במסכת סוטה (לב, א) ששה שבטים עלו לראש הר גרזים, וששה לראש הר עיבל, והכהנים והלוים והארון למטה באמצע הפכו לוים פניהם כלפי הר גרזים ופתחו בברכה, ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה וגו' ואלו ואלו עונין אמן. חזרו והפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה ואומרים, (פסוק טו) ארור האיש אשר יעשה פסל וגו', וכן כלם עד (פסוק כו) ארור אשר לא יקים:

מקלה אביו. מזלזל, לשון (לעיל כ"ה) ונקלה אחיך:

מסיג גבול. מחזירו לאחוריו וגונב את הקרקע, לשון (ישעיה נט) והסג אחור:

משגה עור. הסומא בדבר ומשיאו עצה רעה:

מכה רעהו בסתר. על לשון הרע הוא אומר ראיתי ביסודו של רבי משה הדרשן, אחד עשר ארורים יש כאן, כנגד אחד עשר שבטים. וכנגד שמעון לא כתב ארור, לפי שלא היה בלבו לברכו לפני מותו כשברך שאר השבטים, לכך לא רצה לקללו:

אשר לא יקים. כאן כלל את כל התורה כלה וקבלוה עליהם באלה ובשבועה: