רש"י על דברים כג

לא יקח. אין לו בה לקוחין ואין קדושין תופסין בה:

ולא יגלה כנף אביו. שומרת יבם של אביו הראויה לאביו והרי כבר הזהר עליה משום (ויקרא יח, יד) ערות אחי אביך, אלא לעבור על זו בשני לאוין ולסמוך לה (פסוק ג) לא יבא ממזר, ללמד שאין ממזר אלא מחיבי כריתות וקל וחמר מחיבי מיתות בית דין, שאין בעריות מיתת בית דין שאין בה כרת:

פצוע דכא. שנפצעו או שנדכאו ביצים שלו:

וכרות שפכה. שנכרת הגיד ושוב אינו יורה קלוח זרע אלא שופך ושותת ואינו מוליד:

לא יבא ממזר בקהל ה'. לא ישא ישראלית:

לא יבא עמוני. לא ישא ישראלית:

על דבר. על העצה שיעצו אתכם להחטיאכם:

בדרך. כשהייתם בטרוף:

לא תדרש שלמם. מכלל שנאמר (פסוק יז) עמך ישב בקרבך יכול אף זה כן, תלמוד לומר לא תדרש שלמם:

לא תתעב אדמי. לגמרי ואף על פי שראוי לך לתעבו שיצא בחרב לקראתך:

לא תתעב מצרי. מכל וכל, אף על פי שזרקו זכוריכם ליאור מה טעם, שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק. לפיכך:

בנים אשר יולדו להם דור שלישי. ושאר האמות מתרין מיד הא למדת שהמחטיא לאדם קשה לו מן ההורגו, שההורגו הורגו בעולם הזה, והמחטיאו מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא, לפיכך אדום שקדמם בחרב לא נתעב וכן מצרים שטבעום, ואלו שהחטיאום נתעבו:

כי תצא וגו' ונשמרת. שהשטן מקטרג בשעת הסכנה:

מקרה לילה. דבר הכתוב בהוה:

ויצא אל מחוץ למחנה. זו מצות עשה:

לא יבא אל תוך המחנה. זו מצות לא תעשה ואסור לכנס למחנה לויה, וכל שכן למחנה שכינה:

והיה לפנות ערב. סמוך להערב שמשו יטבול, שאינו טהור בלא הערב שמש:

ויד תהיה לך. כתרגומו ואתר, כמו (במדבר ב, יז) איש על ידו:

מחוץ למחנה. חוץ לענן:

על אזנך. לבד משאר כלי תשמישך:

אזנך. כמו כלי זינך:

ולא יראה בך. הקדוש ברוך הוא ערות דבר:

לא תסגיר עבד. כתרגומו דבר אחר אפלו עבד כנעני של ישראל שברח מחוצה לארץ לארץ ישראל:

לא תהיה קדשה. מפקרת, מקדשת ומזמנת לזנות:

ולא יהיה קדש. מזמן למשכב זכור ואונקלוס תרגם לא תהי אתתא מבנת ישראל לגבר עבד, שאף זו מפקרת לבעילת זנות היא, מאחר שאין קדושין תופסין לו בה, שהרי הקשו לחמור, שנאמר (בראשית כב, ה) שבו לכם פה עם החמור, עם הדומה לחמור. ולא יסב גברא מבני ישראל אתתא אמא, שאף הוא נעשה קדש על ידה, שכל בעילותיו בעילות זנות שאין קדושין תופסין לו בה:

אתנן זונה. נתן לה טלה באתננה פסול להקרבה:

ומחיר כלב. החליף שה בכלב:

גם שניהם. לרבות שנוייהם, כגון חטים ועשאן סלת:

לא תשיך. אזהרה ללוה שלא יתן רבית למלוה, ואחר כך אזהרה למלוה (ויקרא כה, לז) את כספך לא תתן לו בנשך:

לנכרי תשיך. ולא לאחיך לאו הבא מכלל עשה, עשה, לעבור עליו בשני לאוין ועשה:

לא תאחר לשלמו. שלשה רגלים ולמדוהו רבותינו מן המקרא:

מוצא שפתיך תשמר ועשית. לתן עשה על לא תעשה:

כי תבא בכרם רעך. בפועל הכתוב מדבר:

כנפשך. כמה שתרצה:

שבעך. ולא אכילה גסה:

ואל כליך לא תתן. מכאן שלא דברה תורה אלא בשעת הבציר, בזמן שאתה נותן לכליו של בעל הבית, אבל אם שכרו לעדור ולקשקש, אינו אוכל:

כי תבא בקמת רעך. אף זו בפועל הכתוב מדבר: