רש"י על דברים יז

לא תזבח וגו' כל דבר רע. אזהרה למפגל בקדשים על ידי דבור רע ועוד נדרשו בו שאר דרשות בשחיטת קדשים:

לעבר בריתו. אשר כרת אתכם שלא לעבוד עבודה זרה:

אשר לא צויתי. לעבדם:

נכון. מכון העדות:

והוצאת את האיש ההוא אל שעריך וגו'. המתרגם אל שעריך, לתרע בית דינך, טועה, שכן שנינו אל שעריך זה שער שעבד בו, או אינו אלא שער שנדון בו, נאמר שעריך למטה ונאמר שעריך למעלה (פסוק ב) מה שעריך האמור למעלה שער שעבד בו אף שעריך האמור למטה שער שעבד בו ותרגומו לקרוך:

שנים [עדים] או שלשה. אם מתקימת עדות בשנים למה פרט לך בשלשה, להקיש שלשה לשנים, מה שנים עדות אחת, אף שלשה עדות אחת, ואין נעשין זוממין עד שיזומו כלם:

כי יפלא. כל הפלאה לשון הבדלה ופרישה, שהדבר נבדל ומכסה ממך:

בין דם לדם. בין דם טמא לדם טהור:

בין דין לדין. בין דין זכאי לדין חיב:

בין נגע לנגע. בין נגע טמא לנגע טהור:

דברי ריבת. שיהו חכמי העיר חולקים בדבר, זה מטמא וזה מטהר זה מחיב וזה מזכה:

וקמת ועלית. מלמד שבית המקדש גבוה מכל המקומות:

הכהנים הלוים. הכהנים שיצאו משבט לוי:

ואל השפט אשר יהיה בימים ההם. ואפלו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו אתה צריך לשמוע לו אין לך אלא שופט שבימיך:

ימין ושמאל. אפלו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, וכל שכן שאומר לך על ימין ימין ועל שמאל שמאל:

וכל העם ישמעו. מכאן שממתינין לו עד הרגל וממיתין אותו ברגל:

לא ירבה לו סוסים. אלא כדי מרכבתו, שלא ישיב את העם מצרימה, שהסוסים באים משם כמה שנאמר בשלמה, ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה (מלכים א' י, כט):

ולא ירבה לו נשים. אלא שמונה עשרה, שמצינו שהיו לו לדוד שש נשים, ונאמר לו ואם מעט ואספה לך כהנה וכהנה (שמואל ב' יב, ח):

וכסף וזהב לא ירבה לו מאד. אלא כדי לתן לאכסניא [לאפסניא]:

והיה כשבתו. אם עשה כן, כדאי הוא שתתקיים מלכותו:

את משנה התורה. שתי ספרי תורה אחת שהיא מנחת בבית גנזיו ואחת שנכנסת ויוצאת עמו. ואונקלוס תרגם פתשגן, פתר משנה לשון שנון ודבור:

דברי התורה. כמשמעו:

ולבלתי סור מן המצוה. אפלו מצוה קלה של נביא:

למען יאריך ימים. מכלל הן אתה שומע לאו וכן מצינו בשאול שאמר לו שמואל שבעת ימים תוחל עד בואי אליך להעלות עלות (שמואל א' י, ח) וכתיב ויוחל שבעת ימים (שמואל א' יג, ח) ולא שמר הבטחתו לשמור כל היום, ולא הספיק להעלות העולה עד שבא שמואל ואמר לו נסכלת לא שמרת וגו' ועתה ממלכתך לא תקום (שם יג ז. יד). הא למדת, שבשביל מצוה קלה של נביא נענש:

הוא ובניו. מגיד שאם בנו הגון למלכות הוא קודם לכל אדם: