רש"י על דברים יג

את כל הדבר. קלה כחמורה:

תשמרו לעשות. לתן לא תעשה על עשה האמורים בפרשה שכל השמר לשון לא תעשה הוא, אלא שאין לוקין על השמר של עשה:

לא תסף עליו. חמשה טוטפות בתפלין, חמשה מינין בלולב, ארבע ברכות בברכת כהנים:

ונתן אליך אות. בשמים, כענין שנאמר בגדעון (שופטים ו, יז) ועשית לי אות, ואומר (שם ו, לט) יהי נא חרב אל הגזה וגו':

או מופת. בארץ [ ס"א אות. בשמים, דכתיב (בראשית א, יד) והיו לאתת ולמועדים או מופת. בארץ. דכתיב (שופטים שם) אם טל יהיה על הגזה לבדה ועל כל הארץ חרב ] אף על פי כן לא תשמע לו. ואם תאמר מפני מה נותן לו הקדוש ברוך הוא ממשלה לעשות אות, כי מנסה ה' אלהיכם אתכם:

ואת מצותיו תשמרו. תורת משה:

ובקולו תשמעו. בקול הנביאים:

ואתו תעבדו. במקדשו:

ובו תדבקון. הדבק בדרכיו גמול חסדים, קבור מתים, בקר חולים, כמו שעשה הקדוש ברוך הוא:

סרה. דבר המוסר מן העולם שלא היה ולא נברא ולא צויתיו לדבר כן, דישטולוד"א בלע"ז:

והפדך מבית עבדים. אפלו אין לו עליך אלא שפדאך, דיו:

כי יסיתך. אין הסתה אלא גרוי, שנאמר (שמואל א' כו, יט) אם ה' הסיתך בי, אמיטר"א בלע"ז, שמשיאו לעשות כן:

אחיך. מאב:

בן אמך. מאם:

חיקך. השוכבת בחיקך ומחקה בך אפיקייד"א בלע"ז, וכן (יחזקאל מג, יד) ומחיק הארץ, מיסוד התקוע בארץ:

אשר כנפשך. זה אביך פרש לך הכתוב את החביבין לך, קל וחמר לאחרים:

בסתר. דבר הכתוב בהוה, שאין דברי מסית אלא בסתר וכן שלמה הוא אומר (משלי ז, ט) בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה:

אשר לא ידעת אתה ואבתיך. דבר זה גנאי גדול הוא לך שאף האמות אין מניחין מה שמסרו להם אבותיהם, וזה אומר לך עזוב מה שמסרו לך אבתיך:

הקרבים אליך או הרחקים. למה פרט קרובים ורחוקים, אלא כך אמר הכתוב, מטיבן של קרובים אתה למד טיבן של רחוקים, כשם שאין ממש בקרובים כך אין ממש ברחוקים:

מקצה הארץ. זו חמה ולבנה וצבא השמים שהן מהלכין מסוף העולם ועד סופו:

לא תאבה לו. לא תהא תאב לו לא תאהבנו. לפי שנאמר (ויקרא יט, יח) ואהבת לרעך כמוך, את זה לא תאהב:

ולא תשמע אליו. בהתחננו על נפשו למחול לו, לפי שנאמר (שמות כג, ה) עזב תעזב עמו, לזה לא תעזוב:

ולא תחוס עינך עליו. לפי שנאמר (ויקרא יט, טז) לא תעמד על דם רעך, על זה לא תחוס:

ולא תחמול. לא תהפך בזכותו:

ולא תכסה עליו. אם אתה יודע לו חובה אינך רשאי לשתוק:

כי הרג תהרגנו. אם יצא מבית דין זכאי, החזירהו לחובה יצא מבית דין חיב, אל תחזירהו לזכות:

ידך תהיה בו בראשונה. מצוה ביד הנסת להמיתו לא מת בידו, ימות ביד אחרים, שנאמר ויד כל העם וגו':

לשבת שם. פרט לירושלים שלא נתנה לדירה:

כי תשמע וגו' לאמר. אומרים כן, יצאו וגו':

בני בליעל. בלי עול שפרקו עלו של מקום:

אנשים. ולא נשים:

ישבי עירם. ולא יושבי עיר אחרת מכאן אמרו אין נעשית עיר הנדחת עד שידיחוה אנשים, ועד שיהיו מדיחיה מתוכה:

ודרשת וחקרת ושאלת היטב. מכאן למדו שבע חקירות מרבוי המקרא כאן יש שלש דרישה וחקירה והיטב. ושאלת, אינו מן המנין, וממנו למדו בדיקות. ובמקום אחר הוא אומר (דברים יט, יח) ודרשו השופטים היטב. ועוד במקום אחר הוא אומר (שם יז, ד) ודרשת היטב. ולמדו היטב היטב לגזרה שוה, לתן האמור של זה בזה:

הכה תכה. אם אינך יכול להמיתם במיתה הכתובה בהם, המיתם באחרת:

לה' אלהיך. לשמו ובשבילו:

למען ישוב ה' מחרון אפו. שכל זמן שעבודה זרה בעולם, חרון אף בעולם: