רש"י על דניאל ז

באדין חלמא כתב. אז (החלום כתב) וראשי הדברים אמר:

וארו. והנה:

ארבע רוחי שמיא מגיחין וגו'. ד' רוחות נושבות באות מד' רוחות העולם ונלחמות עם הים הגדול וסוערות אותו:

וארבע חיון. וד' חיות:

שנין דא מן דא. משונות זו מזו:

קדמיתא כאריה וגפין די נשר לה. היא כאריה ולה כנפי נשר זו היא מלכות בבל שהיתה מושלת באותה שעה וכך ראה אותה ירמיה שנאמר עלה אריה מסבכו (ירמיהו ה׳:ו׳) ואומר הנה כאשר ידאה וגו' (שם מח):

עד די מריטו גפה. נמרטו כנפיה זו היא רמז למפלתה:

ונטילת מן ארעא. ל' נסתלק מן הארץ רמז שתבטל המלכות מן הארץ:

ולבב אנש. ל' חלשות כמו ידעו הגוים אנוש המה סלה:

אחרי. אחרת:

תנינה. שעלתה שניה מן הים:

דמיה לדוב. זה רמז למלכות פרס שתמלך אחר בבל שאוכלים ושותים כדוב ומסורבלים בבשר כדוב:

דמיה לדוב. לדב כתיב כמו דיבא תרגום של זאב שאף זאב נקראת מלכות פרס שנא' ע"כ הכם אריה מיער זאב ערבות ישדדם:

ולשטר חד הקימת. ולצד א' עמדה רמז לשיפסוק מלכות בבל תמתין פרס שנה אחת שתמלך מדי:

ותלת עלעין בפומיה. שלש צלעות רבותינו פירשו ג' מדינות היו תמיד מורדות בה ומשלימות עמה פעמים בולעתן ופעמים פולטתן זהו בפומה בין שניה פעמים חוץ לשניה פעמים לתוכן ואני אומר תלת עלעין שלשה מלכים שיעמדו לפרס כורש ואחשורוש ודריוש שבנה הבית:

בשר שגיא. בשר הרבה:

גפין ארבע וגו'. וארבעה ראשין הם ד' מושלים שחלק להם אלכסנדרוס מוקדון במותו את מלכותו כמו שכתוב בספר יוסף בן גוריון שהחיה הזאת השלישית היא מלכות אנטיוכוס ונקרא נמר על שם שהיתה גוזרת גזרות על ישראל מנומרות ומשונות זו מזו:

ושלטן יהב לה. וממשלה נתנה לה:

בחזוי ליליא. בלילה אחרת, השלש הראשונות ראה בלילה אחת, וזו בלילה אחרת על שם שהיא שקולה כנגד שלשתן בויקרא רבה:

ושנין די פרזל לה. שיני ברזל לה:

ומדקה. מדיקה ושוחקת הדק:

ושארא. מותר אכילתה:

וקרנין עשר. עשר קרנות זו פי' לו המלאך שהם עשרה מלכים שיעמדו לרומי קודם לאספסיינוס שחרב את הבית:

ואלו. כמו וארו לשון הנה:

ממלל רברבן. דברי גאוה, הוא טיטוס שאחז"ל שחרף וגדף ונכנס להיכל בעזות פנים:

די כרסון רמיו. כסאות הוטלו ונתקנו לישב במשפט אחד לדין וא' לצדקה לישראל:

ועתיק יומין יתיב. הקב"ה יושב למשפט על המלכות הזו ועל שלפניה שהכעיסו לפניו והציקו לבניו:

כתלג חיור. ללבן עונות עמו:

ושער ראשה כעמר נקא. מנקה עצמו מזכיות שיש לעכו"ם לפניו ומשלם להם כל שכרם בעולם הזה בויקרא רבה:

די נור. של אש:

נור דלק. אש בוערה:

נגד ונפק. מושך ויצא:

ישמשוניה. לעתיק יומין:

דינא יתיב. המשפט נתישב לפניו:

וספרין פתיחו. הספרים נפתחו ספרי העבירות והרעות שעשו:

מן קל מליא. מקול הדברים הגבוהים שהקרן מדברת עלתה חמתו של עתיק יומין:

עד דקטלת חיותא והובד גשמה. אבד גופה:

ליקדת אשא. ללבת אש הוא אשו של יעקב והיה בית יעקב אש וגו' (עובדיה א׳:י״ח):

ושאר חיותא העדיו שלטנהון. ולשאר המלכיות הסירו מן השמים ממשלתהון:

וארכה בחיין יהיבת להון. וזמן נתן להם בחיים עד יום מועד לעתיד לבא מלחמות גוג ומגוג:

ארכה. המתנה:

כבר אנש אתה. הוא מלך המשיח:

ועד עתיק יומיא. שהיה יושב במשפט ודן את האומות:

מטה. הגיע:

וליה יהיב שלטן. ולאותו בן אדם נתן ממשלת האומות דימה כחיות וישראל דימה כבן אדם על שהם ענותנים ותמימים:

די לא יעדה. לא יסור:

אתכרית רוחי. לשון כי יכרה (שמות כב) ולשון ארמי ועברי שוין בו כלומר נסחה מתוך עומק כרייתה:

בגו נדנה. בתוך תיקה נרתק שלו כלומר נבהלה רוחי בתוך הגוף מן החלום הזה:

קרבת על חד מן קאמיא. קרבתי אצל א' מן העומדים שם לפני עתיק הימים המלאכים נקראו עומדים שנא' (זכריה ג׳:ז׳) בין העומדים האלה מפני שאין להם קפצים:

ויציבא אבעא מנה. והאמת שאלתי ממנו:

ארבעה מלכין. ד' מלכיות:

ויקבלון מלכותא קדישי עליונין. אלו ישראל שיטלו המלכות מהרביעית:

אדין צבית ליצבא. אז חפצתי לעמוד על האמת מן החיה הרביעית:

די הות שניה מן. כולהון דחילה יתירה אשר היתה משונה מכולן באימה יתירה:

ונפלה מן. קדמה תלת ונפלו מפניה שלש מן הראשונו':

וקרנא דכן ועינין לה. והקרן אשר כזאת ועינים לה ככתוב למעלה:

חזה הוית. בחלומי הראשון שספרתי למעלה:

עם קדישין. עם ישראל:

ודינא יהיב לקדישי עליונין. ונקמה נתן להם ממנה:

כן אמר. כה ענני המלאך הפותר לי את החלום:

וקרניא עשר. וקרנים י' אשר ראיתי לה זה פתרונו:

מנה מלכותא. מאותה המלכות:

ואחרין יקום אחריהון. והאחרון יקום אחריהן הוא טיטוס:

לצד עלאה. כלפי מעלה:

ולקדישי עליונין יבלא. ולישראל יטריח ויציק:

ויסבר להשניא זמנין ודת. ידמה בלבו להעבירם על כל מועדיהם ודתיהם:

עד עידן ועידנין ופלג עידן. קץ סתום הוא זה כאשר נאמר לדניאל סתום הדברים וחתום ודרשוהו הראשונים איש לפי דעתו וכלו הקצים ויש לנו לפותרו עוד כאשר ראיתי כתוב בשם רב סעדיה הם אלף וג' מאות ול"ה שנים האמור בסוף הספר אשרי המחכה וגו' ופי' המועד עד עת שני עתים וחצי עת ואמר שהעתים הם ד' מאות ופ' שמיום צאתם ממצרים עד שנבנה הבית, וד' מאות ועשר ימי מקדש ראשון הרי תת"ץ ועוד חצי העת הזה תמ"ה הרי אל"ף של"ה את אלה חשוב מעת הוסר התמיד עד שוב זבח התמיד אל מקומו והוא הוסר שש שנים לפני החורבן ויש קצת ראיה בספר זה, ועוד יש מביאין ראיה לחשבון זה הסתר אסתיר פני הסתר אסתיר בגי' אלף ושל"ה:

ודינא יתב. והדין נתישב לפני המקום:

ושלטנה יהעדון. ושולטנו וממשלת של אותו המלכות יסירו מן השמים:

וישתמעון. יהיו נשמעים למצותו לעשותו:

עד כה. עד כאן:

שגיא רעיוני יבהלונני. הרבה היו מחשבותי מבהלות אותי:

וזיוי ישתנון. מראית יופי ותארי נשתנו:

בלבי נטרת. בלבי צפנתי: