רש"י על חולין צב:

שאין כותבין כתובה לזכרים - דאע"פ שחשודין למשכב זכור ומייחדין להם זכר לתשמישן אין נוהגין קלות ראש במצוה זו כל כך שיכתבו להם כתובה:

בשר המת - של אדם:

במקולין - באיטליז שאין אוכלין אותו בפרהסיא כל כך. ואני שמעתי בשר המת בשר בהמה שמתה מעצמה:

דאית ליה - כף בשר סביבות הקולית העליונה:

ולא עגיל - הבשר סביבות העצם ואינו דומה לכף. כל בשר גבוה ועגול קרי כף כדאמרינן בנדה (דף מז.) עד שתתמעך הכף גבי סימני בגרות:

אמר שמואל וחלבו מותר - דקתני מתני' דברי הכל היא:

נוהג בשליל - וחלבו של שליל אסור:

בבן תשעה חי - שחי ועמד לפנינו משנשחטה ונקרעה אמו:

לשיטתו - דאמר בפרק בהמה המקשה (לעיל חולין דף עד.) טעון שחיטה וכיון דלא משתרי בשחיטת אמו לאו שליל הוא דליקרי ביה כל בבהמה תאכלו (ויקרא יא) ואפי' חלבו וגידו אלא חלבו דגיד של כל בהמה קאמר מתני' ומוקי ליה שמואל כדברי הכל:

מעיקרו - מכל מקום שהוא נבלע ונשרש בבשר:

גוממו עם השופי - החלב הגבוה ונראה על השופי גוממו ומשליכו מפני מראית העין שלא יראה כאוכל גיד אבל עיקרו ושרשו של שומן ושל גיד מותרין:

עם השופי - בשוה לשופי יחתכנו:

לעולם חלבו דגיד - קאמר שמואל דברי הכל מותר:

ומודה שמואל - דאע"ג דמן התורה מותר קאסר ליה ר' מאיר מדרבנן:

מאי לאו רבי מאיר היא - מדקתני נהגו בו איסור דאילו לרבי יהודה אפי' מנהגא ליכא וקאמר ר"מ דמותר מדאורייתא כשמואל:

חטיטה - לר' מאיר הוא דשמעינן ליה לעיל:

קנוקנות - גידין דקין ההולכין באורך הירך מתחת הבשר מגיד החיצון לגיד הפנימי והן הן האסורין לפי שהן רכין ונותנין טעם אבל גיד עצמו שהוא בראש השופי קשה הוא ועץ בעלמא הוא:

עולא אמר - אע"פ שעץ הוא התורה חייבה עליו:

חוטים שבחלב - כגון חוטי הכסלים וגם בחלב שעל הקרב יש חוטים דקין:

אסורין - מדרבנן:

ואין חייבין עליהם - כרת:

לובן כוליא - שבתוך החריץ ומתפשט והולך בתוך הכוליא:

ממרטט ליה - משרש אחריו:

גאים ליה - החפוי אבל בכוליא אכל: