רש"י על חולין פא:

גמ' לא שנו - דשוחט לעבודה זרה חייב משום אותו ואת בנו לרבנן:

אלא ששחט ראשון לעבודה זרה - וחזר ושחט את השני לשלחנו לאכול דדיינינן ליה ברישא אהתראה דשני דאותו ואת בנו ומלקינן ליה והדר דיינינן אהתראה דשחיטה קמייתא לעבודה זרה וקטלינן ליה אי נמי בשני בני אדם. אבל שני לעבודה זרה דבהך שחיטה בתרייתא דמיחייב עלה משום אותו ואת בנו אתי נמי דין קטלא עילויה:

פטור - ממלקות כדקיימא לן בכתובות באלו נערות (כתובות דף לה.) מקראי דתרתי לא עבדינן ביה: