רש"י על חולין עא:

טמאה - טומאת מת וכלי מתכות המיטמאין במת הרי הן כמת דאמר מר (לעיל חולין דף ג.) חרב הרי הוא כחלל:

טובל - לפי שנטמא בנגיעתה קודם שבלעה:

טובל ואוכל בתרומה - דמשנבלעה אינה מטמאה:

[הקיאה טמאה] - דלא אהני ליה טבילת האדם:

וטמאתו - שנגעה בו ביציאתה: