רש"י על חולין עא.

הניחא - דמצית למילף טעמך מהכא:

לרבי יוחנן דאמר - במסכת בכורות (דף כג.):

אחת זו ואחת זו - בין לטמא אדם ובין לטמא אוכלים היא מטמאה עד שתיפסל מאכילת כלבים וקרא (לאתויי) [למעוטי] היכא דהסריחה מחיים הוא דאתא אבל היכא דנראית לגר בשעת מיתה (והלכה) [וחלה] עלה שם נבלה לא פקע מינה שם נבלה עד לכלב והכא קא מטהר ליה בהערב שמש:

שפיר - מצית למילף דטעמא משום בליעה הוא: