רש"י על חולין נג.

אימר כלבא - והא אמרינן אין דרוסה לכלב דאין לו ארס:

על - ארי בינייהו וישב שם:

שלמא שוי - עשה שלום עמהם כדרך כמה חיות שנעשות תרבות וגדלות עם בני אדם ובהמות ואין מזיקין:

נח ריתחיה - בהני ולא חיישינן לדריסה באחריני:

מעואי - נוהם:

מקרקרין - גועות. דלשון צעקת ארי לחוד ולשון צעקת כל בהמה לחוד כמו בלשון עברית נוהם לארי וגועה לשור וערוג לאיל וצהל לסוס וצפצוף לעופות וחרץ לכלב: