רש"י על חולין מו:

דאוושא - כשנופחין אותה משמעת קול כאילו רוח יוצא ממנה:

ה"ג אי ידעינן מהיכא אוושא מותבינן עלה גדפא או גילא או רוקא - מושיבין על אותו מקום כנף פלומ"א בלע"ז:

גילא - קש:

אי מבצבצא - ההיא רוקא מחמת הנפיחה בידוע שיש שם נקב שהרוח יוצא משם:

טרפה - משום ריאה שנקבה:

ואי לא - ידעינן מהיכא אוושא פעמים שאין יכול להבחין לשמיעת האוזן מהיכן קול זה נשמע:

מייתינן משיכלתא - קוניי"א בלעז:

דמיא פשורי ומותבינן - לכולה ריאה לתוכה שכל מקום שיש בה נקב יבצבצו המים: