רש"י על חולין יט:

מתני' השוחט מן הצדדין - לצד הצואר:

שחיטתו כשרה - ואפי' לכתחלה נמי. ואיידי דבעי למתני המולק מן הצדדין תנא נמי השוחט בדיעבד:

המולק מן הצדדין מליקתו פסולה - דבמליקה כתיב ממול ערפו דהיינו מאחוריו:

השוחט מן העורף - ממול העורף מוקי לה בגמרא כלומר מאחורי הצואר:

שחיטתו פסולה - ובגמרא מוקמינן לה בשלא החזיר הסימנין אחורי העורף אלא חתך המפרקת עד שהגיע לסימנין וקודם שהגיע לסימנין נטרפה בשבירת המפרקת ואע"ג דבמליקה כשרה התם הוא דכולה מתחילה ועד סוף הוי מן המליקה והוי כשאר שוחט שנוקב את הוושט מעט מעט עד שגומרת שחיטתה אבל שוחט מן העורף כיון דשחיטה לאו הכי גמירי לא הוי שבירת המפרקת מן השחיטה ואיטרפא לה והשוחט מן הצדדין דקתני רישא אפי' בדלא אהדר דהא מישחטי סימנין שפיר קודם חתיכת מפרקת:

המולק מן העורף - וחתך בשר ומפרקת עד שהגיע לסימנין:

מליקתו כשרה - דזו היא מצות מליקתו לכתחלה וכדתניא לקמן (חולין דף כא.) בברייתא חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לוושט או לקנה כו'. ואיידי דתנא השוחט מן העורף פסולה דאפי' בדיעבד תנא נמי המולק בדיעבד:

השוחט מן הצואר - תחת הגרון קרי צואר והיא דרך רוב השחיטות:

וכל העורף - כל מול העורף: