רש"י על בראשית רבה ח:ה

שהוא גומל חסד. עתיד הוא להיות גומל חסד:

דכוליה שקר:

שהוא עושה צדקה. ובחסד ובצדקה העולם מתקיים:

ודכוליה קטטה. שכולו מריבה:

אלטיכסייה. חותמו של הקב"ה אמת הדא הוא דכתיב נפגשו קרבו לריב זה יאמר יברא אדם וזה יאמר אל יברא אדם לכך השליך הקב"ה חותמו לארץ כביכול כעס עליהם הקב"ה על שהיו מדיינין זה עם זה אמר להם על מה אתם מעכבים על אמת נטלו והשליכו אינו חשוב לפני לעכב עליו עולמי וא"ת ישלך שלום לא היה נחשב האמת לעכב כיון שראו כך מיד נשתתקו וכי האי גוונא אמר השליך משמים ארץ תפארת ישראל נטל הקב"ה משם ישראל שחקק בכסא הכבוד זה והשליכו לארץ ס"א ולפי שלא נמצא הפסוק שיעלה שלום מן הארץ לא אמר רבי סימון נטל שלום והשליכו לארץ מפי המורה ע"כ:

מאד אדם. אתוון דדין אינון:

כבר נעשה אדם. הדא הוא דכתיב ויאמר אלהים נעשה אדם ומה אתם מדיינים זה עם זה: