רש"י על בראשית רבה יט:א

הוספתי דעת הוספתי עלי מכאוב. שאמרתי אני ארבה ולא אסור ובדבר זה נכשל:

שמעת מימיך אמרו חמור זה יוצא עליו צינה. יוצא עליו חמה. זה חולי קדחת:

אבב פי' קור:

ס"א חככים חולי אש פלשו"ן בלע"ז:

רב אמר אין צריך ת"ח התראה. שלא נתנה התראה אלא לבני אדם שאין יודעין אם חוטאין בדבר אם לאו הרי ברוב חכמה רוב כעס ואין יסורין מצונן אלא על בני אדם ולא על הבהמה הה"ד כי רעת האדם רבה עליו עליו ולא על אחר:

אמר. אומר כלי פשתן הדקין:

הבאין מאדבל אם מתפחמין הם במה. אין בכך כלום:

כמה הם וכמה דמיהם. בדמים מועטים אדם קונה אותם. כך ת"ח כמו שחכמתו יתירה הוא נקנס יותר:

קפילין. חנות שמוכרים שם לחם יין ובשר:

קופר. בשר צלי:

שיחנא. משוי. ולא נשא אותם הארץ (פ' לך לך) תרגום ירושלמי לא אשחינת יתהון ארעא:

ס"א. כך לפי חכמתו של אדם מרבין עליו דעה ע"כ:

דיקרטום. היה ממונה על החיות והיה זקוף ורגלים לו כאדם:

אפיקורס. עז פנים מפקיר עצמו בפני בוראו בפרהסיא:

ס"א. כגמל היה אותו הנחש ולא יותר והיה הולך ובא ואין איש גוזל לו מרוב אימתו ע"כ. (א"ה כלל זה בידך שכמה פעמים כתב רש"י ס"א ואינו ענין לשלמעלה ממנו רק הוא ענין בפ"ע קאי למטה):