רש"י על ברכות סד.

אצטריכא להו שעתא – להיות אחד מהם ראש ישיבה. אצטריכא להו גרסי' הוצרכו להם חכמים:

סיני – היו קורין לרב יוסף שהיה בקי בברייתות הרבה:

עוקר הרים – לרבה בר נחמני שהיה מחודד יותר בפלפול:

למרי חטיא – למי שקבץ תבואה למכור כלומר למי שקבץ שמועות:

דאמרי ליה כלדאי – לרב יוסף:

מלכת תרתין שנין – אמר אם אמלוך תחלה אמות לסוף שנתים ונדחה מפני השעה ולא אבה למלוך והשעה עמדה לו שלא הפסיד שנותיו בכך: