רש"י על ברכות ד.

מפיבושת – [מפי בושת] בדברי הלכה היוצאין מפיו היה בושת לדוד שפעמים שהיה טועה והוא אומר לו טעית:

לפיכך – בזכות שהיה דוד מקטין עצמו זכה ויצא ממנו כלאב: