רש"י על ברכות מז.

דמאי – חטין הלקוחים מע"ה ספק עשרן ספק לא עשרן:

הא לא חזי ליה – והויא לה ברכת זמון הבאה בעבירה וכתיב (תהילים י׳:ג׳) בוצע ברך נאץ ה' ואמר מר (בב"ק דף צד.) הרי שגזל סאה של חטים וטחנה ואפאה וברך עליה אין זה מברך אלא מנאץ:

מאכילים את העניים דמאי – דרוב עמי הארץ מעשרים הם וחומרא דרבנן בעלמא הוא:

אכסניא – חיל של מלך שמטיל על בני העיר לזונם בשובם ממלחמתו והרי הם כעניים לפי שהם שלא במקומם: