רש"י על ברכות מד.

ארץ הפסיק הענין – ולא קאי וברכת אלא אלחם דסמיך ליה:

ור"ג ההוא – הפסקה לפרושי חטה דכתיב בקרא קמא אתא ולמעוטי שאם כססה כמות שהיא אין זו בכלל ברכה אא"כ עשאה לחם: