רש"י על ברכות מב.

הרגיל בשמן – למשוח ידיו אחר אכילה:

שמן מעכבו – לענין ברכה שאפילו גמר וסלק ולא משח ידיו עדיין סעודה קיימת ואוכל בלא ברכה:

ולית הלכתא ככל הני שמעתתא – אין סיום סעודה תלוי לא בגמר ולא בסלוק ולא בשמן אלא במים אחרונים כ"ז שלא נטל מים אחרונים הוא מותר לאכול ומשנטל אסור לאכול:

לנטילת ידים – דמים אחרונים בהמ"ז ולא יאכל כלום עד שיברך על מזונו: